מ"ג ירמיהו ו יב

מקראות גדולות ירמיהו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי אטה את ידי על ישבי הארץ נאם יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָסַבּוּ בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים שָׂדוֹת וְנָשִׁים יַחְדָּו כִּי אַטֶּה אֶת יָדִי עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָסַ֤בּוּ בָֽתֵּיהֶם֙ לַאֲחֵרִ֔ים שָׂד֥וֹת וְנָשִׁ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־אַטֶּ֧ה אֶת־יָדִ֛י עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְיִסְתַּחֲרוּן בָּתֵּיהוֹן לְאוֹחֲרָנִין חַקְלָן וּנְשִׁין כַּחֲדָא אֲרֵי אָרֵים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עַל יַתְבֵי אַרְעָא אֲמַר יְיָ:

"ונסבו", לא יהיה כמו בעת אחר שאם א' מן המשפחה נשבה בשבי ב"ד מעמידים גבאי על שכר הבתים ואת השדות יתנו לקרובים לאכול פירותיהם (ח"מ סי' רפ"ה) כי "בתיהם יסבו לאחרים" וגם "השדות", ואף "הנשים" ג"כ לא תעגנה על בעליהם, "כי אטה את ידי על יושבי הארץ" וכולם יפלו בפעם אחת עד שלא ימצא להם יורש עצר: