", ותחת שהם היו צריכים לרפאות המחלה האנושה הזאת, ותחת שרפואת המחלה הזאת קשה ולא בדברים בעלמא תרפא, הם רוצים לרפאות בדבר קל, במה שאומרים להם שהכל שלום ושהגוף בריא אולם, הגם שאין שלום בעצמות הגויה הזאת הנשברת, ואם היה עכ"פ תקוה, כי.
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הובישו", שהם עצמם יבושו על "
כי תועבה עשו", ויתנו מעצמם לב לשוב, אבל "
גם בוש לא יבושו" מעצמם, וגם "
הכלים" אם מכלימים אותם אחרים "
לא ידעו" שהיא כלימה, "
לכן יפלו בנופלים", ר"ל כי שני אנשים ההולכים ואחד החליק ונפל הלא יזהר השני ע"י בל ילך שם שלא יפול גם הוא, אבל אם השני עור אז יפול ע"י הנופל שגם אם תוסר הסבה שע"י החליק הראשון, יפול ע"י גוף הנופל שיכשל בו בלכתו, כן אחרי שאין שומעים מוסר ולא יזהרו ע"י הנופלים לשוב מדרך החלק הזה, הנה "
יפלו ע"י הנופלים", כי "
בעת פקדתם יכשלו" בם בגויות הנופלים, ר"ל שהנביאים יענשו על ידי שהעם נפלו על ידם:
ביאור המילות
"
הובישו". הפעיל עומד ובא על רוב הבושה, ר"ל היה ראוי שירבה בשתם והם גם בושה קטנה לא יבושו. וכבר בארנו
(למעלה ג' כ"ה) ההבדל בין בושה וכלימה הבושה בא מעצמו, והכלימה היא מאחרים, עז"א גם הכלים, אם מכלימים אותם, לא ידעו:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כה אמר ה'", מצייר אותם כמי שתעה מני דרך והולך בצדי הדרך ומחפש את הדרך, ואומרים לו מה תחפש הלא עת תעמוד על הדרך תראהו? למה נטית אל הצד? ואם לא תוכל להכירו בעצמך שאל לעוברי דרך ויגידו לך? כן ישראל בתעותם מדרך ה' הם מבקשים דרך האושר, בודים לעצמם מצות חדשות לא צוה ה', כמ"ש ויעש החג בחדש השמיני בחדש אשר בדה מלבו, כמבקשים דרך ה', אומר להם מה תבקשו הדרך הלא זה בא יען שנטיתם מדרך אבותיכם דרך הסלולה, אבל "
עמדו על דרכים" ואז "
תראו" את הדרך ותכירו אותו, ר"ל קחו את ספר התורה שם תראו דרך ה' אשר דרכו בו אבותיכם, ואם לא תשכילו להכיר את הדרך, ותורת ה' לא ידעתם, "
שאלו לנתיבות עולם", שאלו נביאיכם שאלו פי חכמיכם "
איזה דרך הטוב ולכו בה", כי הוא הדרך אשר בו "
תמצאו מרגוע לנפשכם" הרוחנית, אבל "
ויאמרו לא נלך" מה שהם מבקשים דרך חדש, לא בא מסבת הטעות וחסרון ידיעה רק מסבה שאין רוצים ללכת בדרך ה' בדרך התורה והיראה:
ביאור המילות
"
דרכים, נתיבות". דרך הוא דרך הרבים, ונתיבות הם של יחידים, דרך הרבים כבושה לכל, עז"א וראו, והנתיבות אין ידועים לכל אמר ישאלו ר"ל עקרי התורה ושרשיה יודעים הכל ופרטיה ענפיה ישאלו למורים. ואמר עמדו וראו על ידיעת השכל, ועכ"פ ושאלו עפ"י הקבלה:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והקימותי" הנה אחר שראה ה' כי אינכם רוצים לשוב ע"י הערת השכל, רוצה להשיב אתכם בחזקה ע"י פחד העונשים, "
והקים עליכם צפים" (כענין צופה נתתיך לבית ישראל) המביטים על החומות אם האויב בא לעיר, והם השמיעו קולם לאמר "
הקשיבו לקול שופר", כי האויב מריע למלחמה, וגורו לכם מפני חרב מפני פחד העונש, וגם זאת לא הועיל "
כי אמרו לא נקשיב":
ביאור המילות
"והקימתי צופים" הוא הנבואה:
"
צופים". בעת המלחמה לראות אם בא האויב ולתקוע בשופר
(כמ"ש ביחזקאל ל"ג):
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן שמעו הגוים" אשר מנה ה' אתכם ליסר את ישראל, "
ודעי עדה" דעו את ההתראה שהתריתי בם, "
את אשר בם" את אשר העידותי בם, ודעו כי לא לקיתי אותם בחנם רק התריתי בם תחלה וגם
ביאור המילות
"
ודעי עדה". ההתראה, כמו והיתה בכם לעדה, מלת עדה נמשך לשתים את אשר (העידותי) בם, והעדים הם הצופים הנז', או מוסב עמ"ש שמעי הארץ. כי העיד בם את השמים ואת הארץ. והארץ היא עדה בם, ויהיה עדה כדמות פעל לנקבה, את אשר (עדה) בם, ומפרש מי תעיד שמעי הארץ:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שמעי הארץ" את דברי אלה, "
כי הרעה אשר הנה אנכי מביא אל העם הזה הוא פרי מחשבתם" היא בסבת התפקרותם שחשבו מחשבת מינות, "
כי על דברי לא הקשיבו ותורתי" אחר שלא הקשיבו לדברי שהם דברי הנביאים וגם לא הקשיבו לתורתי שהם דברי התורה, ומלבד שלא הקשיבו עוד "
וימאסו בה" בלב, ששנאו דברי התורה:
ביאור המילות
"
על דברי". מלת על ישמש כטעם בעבור שדברי לא הקשיבו, כמו על אשר עזבו את ברית ה'
(דברים כ"ט), או בא במקום אל, ור"ל אל דברי ואל תורתי:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
למה", וא"כ אחר כי מאסתם את דברי התורה והמצוה "
למה תביאו לבונה משבא", להקריב לפני לבונה בענין שמקטירים שם בשבא, והבאתם "
קנה הטוב מארץ מרחק", להקריב דברים שמקריבים שם לע"א, למה לי מצות חדשים לא בקשתי אותם מידכם, אחר אשר גם "
עלותיכם" הם "
לא לרצון", וזה הנמשל של עמדו על דרכים שנדמו כאילו אבדו דרך ובקשו דרכים חדשים ומצות חדשות אשר בדו מלבם, וזה מפני האפקורסים שרצו לפרוק עול ולהמציא להם מצות חדשות כחקות הגוים:
ביאור המילות
"
לא לרצון, לא ערבו". העולה בא לרצות על מחשבה רעה, ועל עשה ועל לאו הניתק לעשה, אמר עולותיכם לא לרצון, והזבחים אינם לרצות, אמר לא ערבו לי:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן", תחת שלא קבלו מצותיו שנתתי להם "
אתן להם מכשולים אשר יכשלו איש ע"י אחיו האב ע"י הבן השכן ע"י רעו ויאבדו כולם":
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עם בא", הם הכשדים, "
וגוי גדול" ר"ל וע"י העם הזה "
יעור גוי גדול מירכתי ארץ" הם שאר עמים שבאו עמו בין בני מלחמתו, והם באו מירכתי ארץ לא מצפון:
ביאור המילות
"עם, גוי". מבואר אצלי (ישעיה א' ד') כי עם חשוב יותר מן גוי, וע"כ קורא כשדים בשם עם לחשיבותם, והבאים לעזרתם בשם גוי:
"
ויעור". נפעל שע"י העם יתעורר גוי גדול, ויהיו מירכתי ארץ לא מצפון לבד, כי העוזרים היו מכל רוחות העולם:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קשת וכידון יחזיקו", שני מיני כלי זיין ומטבעו יהיה "
אכזרי", וגם מפיל פחד בקול כי "
קולם כים יהמה", ויהיו "
רוכבי סוסים" שהם מסוכנים יותר, "
ערוך" שיעורו "
ירכבו על סוס אשר ערוך כאיש למלחמה", שהסוסים יהיו מלומדי מלחמה כמו אנשים, ולא יבא במקרה רק "
עליך בת ציון" עקר ביאתו יהיה בשבילך:
ביאור המילות
"
ערוך כאיש". מוסב על הסוסים, כאילו הסוסים יבינו תכסיסי מלחמה כאנשים:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שמענו". תיכף בעת "
שמענו שמעו רפו ידינו" ולא עשינו שום דבר מחמת יאוש, ואח"כ "
צרה החזקתנו" בעת המצור, ואח"כ "
חיל כיולדה" בעת נבקעה העיר, שזה ידמה כיולדה שנבקעה רחמה להוציא העצמים אשר בתוכה, כי אז ברחו המלך וכל אנשי המלחמה לילה, אבל איעצכם.
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל תצאו השדה", וגם בעיר "
בדרך אל תלכו" רק תתחבאו שם בנקיקים וחורים, ומבאר "
אל תצאו השדה, כי חרב לאויב" וישיגכם שם, "
ובדרך אל תלכו" גם בעיר כי "
מגור מסביב", כי הפחד והמגור כבר הוא מסביב לדירתכם, כי מוכן לבקוע העיר רק.
ביאור המילות
"
מגור. גור". מנע"ו בא על הפחד ועל האסיפה, וגרה מנל"ה בא על התגרות מלחמה, והבא על הפחד אינו מציין היראה רק מה שמתכנס אל עצמו בסבת היראה להסתתר, ואמרו חז"ל לא תגורו מפני איש, אל תכניסו דבריכם מפני איש, וכן גור הבא על האסיפה גדרו שמתאסף סביב אויבו עד שהוא מקיף אותו סביב, וזה מגור מסביב:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בת עמי חגרי שק" כל אחד יחגור שק להתאבל, ולא שיתאבלו כולם בכנופיא רק, "
אבל יחיד עשי לך" כ"א יתאבל ביחידות בביתו, ויעשה "
מספד תמרורים" כי "
פתאום" ברגע זו "
יבא השודד":
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בחון", יצייר במליצתו את הדור ההוא ככסף סיגים, כמליצת יחזקאל
(סי' כ"ב) היו לי בית ישראל לסיג כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו, כאילו היו בהם כמה מיני רשעים וכתות הרבה כ"א נבדל מחברו ובלתי משתתף ברשע של חברו רק ירשיע בפנים אחרים, זה נואף וזה רוצח וזה עובד ע"א וכדומה, וכ"א מן הכתות יוציא דבה על רשעת חברו ונחשב בעיניו שהוא כסף טהור, ובאמת גם הוא סיג רק מין אחר, ואת הנביא יצייר כבוחן את הכסף סיגים הזה להסיר ממנו הסיגים ע"י תוכחותיו, וז"ש "
נתתיך" שתהיה "
בחון מבצר בעמי, ותדע לבחון" את דרכם, ואז תראה כי.
ביאור המילות
"
בחון, מבצר". שם בחון בא על בחינה ונסיון, ועל מבצר או חוזק, כמו עופל ובחן
(ישעיה ל"ב), מבצר מנוסה ונבחן שלא יוכל לכבשו ובא פה במליצה תאומית, נתתיך בחון מבצר, ר"ל מבצר בחון ומנוסה בתקפו, וגם מאתך יצא בחינה אל העם ובחנת את דרכם:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כולם סרי סוררים", כולם מתדמים כי הם סרים מדרך הסוררים ומתרחקים מהם, והם "
הולכי רכיל" אחד על חברו כ"א מלשין על רשעת חברו, אבל באמת הם "
נחשת וברזל", ר"ל ששתי הכתות אינם כסף, רק שני מיני סיגים כמו נחושת וברזל שכ"א מין סיג מיוחד, ובכ"ז שניהם משתתפים במה "
שכולם משחיתים המה" שהנחשת משחית כמו הברזל, כן כל כת הגם שנבדלת מרשעת חברתה מ"מ היא רעה כמוה, וזאת תדע אם תתנם בכור ומצרף, כי אז תראה כי.
ביאור המילות
"
סרי סוררים". ר"ל סוררים היותר גדולים כפירוש המפרש, ולפירושי ר"ל שעושים א"ע כאילו הם סרים מדרכי הסוררים כי הם הולכי רכיל זה על זה, אבל באמת כולם משחיתים המה, כמ"ש בפי':
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נחר מפוח מאש" שמרוב תבערת האש נחר המפוח ונחרך, וגם כבר תם העופרת שהוא סיג הרגיל להמצא בהכסף, ואם כן היה ראוי שיצא לצורף כסף נקי, ובכ"ז "
לשוא צרף צרוף" כי "
רעים לא נתקו", א"א לנתק ולהסיר הסיגים הרעים כי כולו סיג, ולכן.
ביאור המילות
"
צרף". מה שמתיכין הכסף להסיר ממנו הסיגים, כמו ואצרף כבר סיגיך:
