מלבי"ם על ירמיהו ו
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ו · >>
פסוק א
ביאור המילות
"העיזו". למקום עז ובטוח:
"בית הכרם". שם מקום בגבול יהודה (נחמיה ג' י"ד) וכן נדה (דף י"ט) מבקעת בית כרם:פסוק ב
ביאור המילות
"הנוה". בא תמיד על נאות צאן, מן הנוה מאחרי הצאן (ש"ב ז' ח') נות רועים מרביצים צאן (לקמן ל"ג י"ב) ובא פה ע"מ נקבה. וי"ל שהוא תואר השוכנת בנוה, והנה ירושלים היתה נחלקת לשתים, חלק א' הרים שפלים ועמק וזה קורא נוה, וחלק ב' הר המוריה ומצודת ציון שם ישבו השרים והעשירים וזה קורא מעונגה, וכל זה לכדו האויבים אח"כ כמ"ש (לקמן כ"א י"ג) יושבת העמק צור המישור:
"דמיתי". מענין דמיון, ובא עומד במקום יוצא. ויל"פ שכן תאמר בת ציון אני דמיתי כנוה, ר"ל חשבתי כן, והוא עומד:פסוק ג
ביאור המילות
"את ידו". את מקומו, כמו ויד תהיה לך (דברים כ"ג), על יד היאור (שמות ב' ה'):פסוק ד
ביאור המילות
"קדשו" הזמנת המלחמה, כמו קדשו עליה גוים (לקמן נ"א):פסוק ה
פסוק ו
ביאור המילות
"עצה". שם המין והקיבוץ, כמו והדגה אשר ביאור ר"ל כלל העצים:
"סוללה". ת"י מלייתא, שופכים תל עפר סביב לחומה להלחם משם, כמו ויצבר עפר וילכדה (חבקוק א'):
"הפקד". זכירת העון ר"ל העיר עצמה מזכרת העונות שנעשו בה,פסוק ז
ביאור המילות
"כהקיר". מענין מקור מים, ומלת הקרה נמשך לשנים:
"ביר" מן באר לא מן בור, כי בור זכר ובאר וביר נקבה, והבאר לו מקור מים לא כן הבור (כנ"ל ב' י"ג):פסוק ח
ביאור המילות
"תקע נפשי ממך". שרשו יקע, ובא על הסרת הדבר ממקום דבוקו, ותקע כף ירך יעקב, והומלץ פה על הסרת דבקת הנפש לאהבה אל השנאה, כמו ותקע נפשי מעליה (יחזקאל כ"ג):פסוק ט
ביאור המילות
"עולל יעוללו, כבוצר". הבוצר הוא בתחלה, והמעולל הוא אחר הבצירה שלוקט העוללות:
"וסלסלות" מענין סל ור"ל סלים הרבה קטנים (לכן בא בכפל פ' ולמ"ד הפעל) ובמשקל נקבה, ר"ל אחר שיהיו העוללות בסלים ישיב ידו עליהם כבוצר בתחלה:פסוק י
- א) "אזנם ערלה" וסתומה "עד שלא יוכלו להקשיב", שטחו אזניהם משמוע,
- ב) "הנה דבר ה' היה להם לחרפה", עת ידבר להם הנביא ההתראה בדבר ה', יחשבו שהוא מחרף אותם, כי בהתרות בהם על העונות והם יודעים שחטאו באלה, יחשבו שבא לחרף אותם, הגם שהוא רק דובר בשם ה', ושע"כ "לא יחפצו בו":
ביאור המילות
"אדברה ואעידה", הדבור יהיה מצד הערת השכל, וההעדאה (הוא לשון התראה כמו רד העד בעם) יתרה בפחד העונשים וכן ואדברה באזניהם ואעידה בם את השמים (דברים ל"א) ועי' תהלות (נ' ז'):פסוק יא
ביאור המילות
"שפוך". ציוי, ה' משיב לו, שפוך את החמה על עולל יחיד, וגם על סוד וקבוץ בחורים רבים:
"מלא ימים". הוא יותר מן זקן, שנמלאו ימיו למות כמ"ש וזקן אשר לא ימלא את ימיו (ישעיה ס"ה):פסוק יב
פסוק יג
ביאור המילות
"מנביא ועד כהן", כמ"ש הנביאים וכו' והכהנים וכו' (למעלה ה' ל"א):פסוק יד
ביאור המילות
"על נקלה". ברפואה קלה, ויל"פ מלת על מענין רפואה כמו רפואת תעלה:פסוק טו
ביאור המילות
"הובישו". הפעיל עומד ובא על רוב הבושה, ר"ל היה ראוי שירבה בשתם והם גם בושה קטנה לא יבושו. וכבר בארנו (למעלה ג' כ"ה) ההבדל בין בושה וכלימה הבושה בא מעצמו, והכלימה היא מאחרים, עז"א גם הכלים, אם מכלימים אותם, לא ידעו:פסוק טז
ביאור המילות
"דרכים, נתיבות". דרך הוא דרך הרבים, ונתיבות הם של יחידים, דרך הרבים כבושה לכל, עז"א וראו, והנתיבות אין ידועים לכל אמר ישאלו ר"ל עקרי התורה ושרשיה יודעים הכל ופרטיה ענפיה ישאלו למורים. ואמר עמדו וראו על ידיעת השכל, ועכ"פ ושאלו עפ"י הקבלה:פסוק יז
ביאור המילות
"והקימתי צופים" הוא הנבואה:
"צופים". בעת המלחמה לראות אם בא האויב ולתקוע בשופר (כמ"ש ביחזקאל ל"ג):פסוק יח
ביאור המילות
"ודעי עדה". ההתראה, כמו והיתה בכם לעדה, מלת עדה נמשך לשתים את אשר (העידותי) בם, והעדים הם הצופים הנז', או מוסב עמ"ש שמעי הארץ. כי העיד בם את השמים ואת הארץ. והארץ היא עדה בם, ויהיה עדה כדמות פעל לנקבה, את אשר (עדה) בם, ומפרש מי תעיד שמעי הארץ:פסוק יט
ביאור המילות
"על דברי". מלת על ישמש כטעם בעבור שדברי לא הקשיבו, כמו על אשר עזבו את ברית ה' (דברים כ"ט), או בא במקום אל, ור"ל אל דברי ואל תורתי:פסוק כ
ביאור המילות
"לא לרצון, לא ערבו". העולה בא לרצות על מחשבה רעה, ועל עשה ועל לאו הניתק לעשה, אמר עולותיכם לא לרצון, והזבחים אינם לרצות, אמר לא ערבו לי:פסוק כא
פסוק כב
ביאור המילות
"עם, גוי". מבואר אצלי (ישעיה א' ד') כי עם חשוב יותר מן גוי, וע"כ קורא כשדים בשם עם לחשיבותם, והבאים לעזרתם בשם גוי:
"ויעור". נפעל שע"י העם יתעורר גוי גדול, ויהיו מירכתי ארץ לא מצפון לבד, כי העוזרים היו מכל רוחות העולם:פסוק כג
ביאור המילות
"ערוך כאיש". מוסב על הסוסים, כאילו הסוסים יבינו תכסיסי מלחמה כאנשים:פסוק כד
פסוק כה
ביאור המילות
"מגור. גור". מנע"ו בא על הפחד ועל האסיפה, וגרה מנל"ה בא על התגרות מלחמה, והבא על הפחד אינו מציין היראה רק מה שמתכנס אל עצמו בסבת היראה להסתתר, ואמרו חז"ל לא תגורו מפני איש, אל תכניסו דבריכם מפני איש, וכן גור הבא על האסיפה גדרו שמתאסף סביב אויבו עד שהוא מקיף אותו סביב, וזה מגור מסביב:פסוק כו
פסוק כז
ביאור המילות
"בחון, מבצר". שם בחון בא על בחינה ונסיון, ועל מבצר או חוזק, כמו עופל ובחן (ישעיה ל"ב), מבצר מנוסה ונבחן שלא יוכל לכבשו ובא פה במליצה תאומית, נתתיך בחון מבצר, ר"ל מבצר בחון ומנוסה בתקפו, וגם מאתך יצא בחינה אל העם ובחנת את דרכם:פסוק כח
ביאור המילות
"סרי סוררים". ר"ל סוררים היותר גדולים כפירוש המפרש, ולפירושי ר"ל שעושים א"ע כאילו הם סרים מדרכי הסוררים כי הם הולכי רכיל זה על זה, אבל באמת כולם משחיתים המה, כמ"ש בפי':פסוק כט
ביאור המילות
"צרף". מה שמתיכין הכסף להסיר ממנו הסיגים, כמו ואצרף כבר סיגיך:פסוק ל
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ו · >>