מ"ג ירמיהו ג ו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אלי בימי יאשיהו המלך ה‍ראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על כל הר גבה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲ‍רָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל הֹלְכָה הִיא עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי שָׁם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י בִּימֵי֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ הֲֽרָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל הֹלְכָ֨ה הִ֜יא עַל־כׇּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַּ וְאֶל־תַּ֛חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָ֖ן וַתִּזְנִי־שָֽׁם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַאֲמַר יְיָ לִי בְּיוֹמֵי יֹאשִׁיָה מַלְכָּא הַחֲזֵיתָא מָה דַעֲבָדוּ דְמִתְחַסְנִין לְמֵיתַב לְפּוּלְחָנִי דְבֵית יִשְׂרָאֵל אָזְלִין אִינוּן עַל כָּל רָמָא מְנַטְלָא וְלִתְחוֹת כָּל אִילֵן עַבּוּף וּפַלְחִין אָעָן לְטַעֲוָתָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"משובה" - נצחת ומוכחת בימי יאשיה המלך כשצוני להחזיר עשרת השבטים הראית אשר עשתה משובה ישראל השובבה (אנבוזייא"ה בלע"ז)

"ישראל" - עשרת השבטים

"הולכה היא" - בעודה על אדמתה קודם שגלתה בימי חזקיה עם הושע בן אלה

"הולכה" - היתה הולכת על כל הר גבוה

"ותזני שם" - לעכו"ם ותזני כמו ותזן יו"ד יתירה

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"ותזני שם" - עבדת שם לפסילים

"הראית" - אם נתת לב לראות אשר עשתה עדת ישראל המורדת הם בני עשרת השבטים

מצודת ציון

"הראית" - בה"א השאלה

"משובה" - ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב (ישעיהו נז)

"רענן" - לח ורטוב

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ויאמר" אחרי ההוצעה הזאת מספר ההבדל בזה בין עשרת השבטים ובין שבט יהודה, כי שבט יהודה בימי יאשיה המלך היו עובדים ע"א בסתר, וחונפים בגלוי שהם יראי ה', וזה הורע בעיני ה', ומברר כי עשרת השבטים שחטאו בגלוי יצדיקו א"ע יותר משבט יהודה, מצד זה "הראית אשר עשתה משובה ישראל" קרא לישראל שהם עשרת השבטים בשם משובה, שהיו דומים כאשה שובבה שיצאה מתחת רשות בעלה לזנות בפרהסיא, ואת שבט יהודה קרא בשם בוגדה שדומה כזונה הבוגדת בבעלה בצנעה בלי ידיעתו אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, ומספר ג' הבדלים ביניהם

א) "הולכה היא על כל הר גבוה וכו' ותזני שם", שזנו בפרהסיא על כל הר גבוה לעיני כל:

ביאור המילות

(ו-ז) "משבה, בגודה". השובבות היא תכונה נפשיית, שרוחו בלתי עומד על מצב א' ותכונה אחת, לכן אמר ארפא משובתיכם, (לקמן ג' כ"ב, הושע י"ד ה'), וסבת השובבות יהיה או כחות הנפש, המתעורר והמתאוה, או כח השכל והבינה שנשחתו, כמ"ש חכמתך ודעתך היא שובבתך (ישעיה מ"ז), ובכ"ז א"ל התיחסות אל זולתו, אבל הבגד והמרד והפשיעה יצורף אל זולתו, שבוגד באוהבו, באדונו, אשה בבעלה, וכדומה, ובכ"ז יכיר חטאו ואין בו השתובבות, ולכן קרא לאפרים שובבים כי תכונת רוחם הניעם לע"א, ולא בגדו כלל כי לדעתם דרכם טובה, ונתן ע"ז ג' סימנים, א] שעשו בפרהסיא, ב] שלא נחמו על מעשיהם, ג] שלא הועיל להם העונש, שכ"ז סימן השובב לא הבוגד, ב¢גוד¢ה אחותה יהודה, וכן בפסוק י', והוא שם התואר ע"ש אחותה הסמוך לה, כמו ב¡גוד¢ה בשוא ע"מ ר¡חוק¢ה, ובפסוק א' אמר בוגד¢ה יהודה אחותה, הוא פעל בינוני ולכן נכתב אחריו שם יהודה, שהוא שם העצם:

<< · מ"ג ירמיהו · ג · ו · >>