פתיחת התפריט הראשי

מ"ג יחזקאל מז יט

מקראות גדולות יחזקאל


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול ואת פאת תימנה נגבה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּפְאַת֙ נֶ֣גֶב תֵּימָ֔נָה מִתָּמָ֗ר עַד־מֵי֙ מְרִיב֣וֹת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה אֶל־הַיָּ֣ם הַגָּד֑וֹל וְאֵ֥ת פְּאַת־תֵּימָ֖נָה נֶֽגְבָּה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְרוּחַ עִבַּר דָרוֹמָא מִירִיחוֹ עַד מֵי מַצוּת רְקָם אַחֲסָנָא לְיַמָא רַבָּא וְיַת רוּחַ דָרוֹמָא דְדָרוֹמָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מתמר" - מיריחו שהיא עיר התמרים וכן ת"י

"עד מי מריבת קדש" - היא מדבר צין

"נחלה אל הים הגדול" - ומשם הולך הגבול עד נחל מצרים הנופל בים הגדול במקצוע דרומית מערבית ואף משה כך נתן גבול נגב ממדבר צין על ידי אדום ומונה והולך עד מעצמון נחל מצרים והיו תוצאותיו הימה ונחלה האמור כאן כמו לנחלה ומצאתי מתורגם אחסנא ואם לא שהטעם למטה וראיתי נחלה מצרים שהטעם למעלה ומסורת עליו לית בטעמא הייתי אומר שיבוש הוא ולא תירגם יונתן כן כי אם קוראים טועים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ופאת נגב תימנה", הנה בפאת נגב כבר נבא עובדיה וירשו הנגב את הר עשו, שארץ שעיר שהיא בדרומה של א"י תכנס בגבול הארץ, וכן קבלו חז"ל שארץ אדום וארץ עמון ומואב יהיו מארץ ישראל שהם הקיני והקניזי והקדמוני שהבטיח ה' לאבהם אבינו ע"ה שכולם הם בדרומה של א"י, ועז"א וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב, ולפ"ז א"א לפרש שמ"ש מתמר היינו מיריחו עיר התמרים, ומ"ש מי מריבת קדש הוא מ"ש בגבולי הארץ מדבר צין נגבה, ר"ק מ"ש "מתמר" הוא חצצון תמר שהיה במדבר הנגב לפני ארץ שעיר, וכן מ"ש "על מי מריבת קדש" הוא לפני הר שעיר ועמון ומואב בפאת דרומה להם, כמ"ש וישובו אל עין משפט היא קדש ויכו את וכו' וגם את האמורי היושב בחצצון תמר, ויתרחב הגבול הדרומי לדרום ארץ שעיר ועמון ומואב עד המדבר שהלכו שם ישראל, וימשך מחצצון תמר עד מי מריבת קדש, ומשם ימשך לנחל מצרים אל הים הגדול, הכל לדרום מגבול הראשון, ועז"א "ואת כל תימנה נגבה", רצה לאמר שיתרחב הכל לצד דרום:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואת וגו'" - והרי לך את גבול פאת נגב

"נחלה" - ר"ל ומשם הולך הגבול לנחל מצרים ומשם אל הים הגדול

"עד מי וגו'" - מתמר הלך הגבול עד מי מריבת קדש הוא מדבר צין כמו שנאמר במי מריבת קדש מדבר צין (דברים לב)

"ופאת נגב" - הגבול מפאת נגב יהיה מתמר ויתכן שזהו חצצון תמר הוא מ"ש והנה בחצצון תמר היא עין גדי (דברי הימים ב ב) ועין גדי הוא מוזכר ביהושוע בערי יהודה שהיה נחלתו בפאת הדרומי כי אין זה מקום יריחו עיר התמרים כי היא עמדה רחוקה מן הגבול מאד וכאשר נראה בצורה חלוקת א"י בימי יהושוע

מצודת ציון

"נגב תימנה" - כפל המלה בשמות נרדפות כמו אדמת עפר (דנייאל י"ב)