פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על יחזקאל מז


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וישבני" משם השיבו אל פתח עזרת ישראל המזרח, וראה "שמתחת מפתן הבית יוצאים מים" ונמשכים אל צד מזרח, כאילו יוצאים מן הבית אל פני הבית כי המזרח הוא הפנים, וראה שמקום המים נמשך "מכתף הבית שבצד ימין מצד דרום המזבח":


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויוצאני", הוציאו מן העזרה "דרך שער הצפוני" (כי שער המזרחי של החצר הפנימי וכן של החיצונה היה סגור) ולכן הוצרך להקיף דרך שער צפון, ובא בחוץ אל לפני שער המזרחי של החצר החיצונה וראה "שהמים מפכים" מן החצר אל הר הבית "מכתף הימנית", ור"ל שהמקור היה פתוח כפי פך:


ביאור המילות

"מפכים". מענין פך, שופכות כמן פי הפך:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בצאת האיש קדים", ויצא עמו אל צד מזרח דרך הר הבית, "ומדד אלף אמה" והיו עדיין המים מועטים כאפס ואין:


ביאור המילות

"אפסים". פי' חז"ל שאדם עובר בהם עד קרסוליו, פי' מענין פסים, פסות רגליו, שהם כפות הרגלים:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימד", מדד עוד אלף אמה והמים הגיעו עד הברכים, וימד אלף אמה השלישית, והיו המים עד המתנים:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימד אלף" הרביעית, ראה כי גאו המים מאד. והנה מלבד שיהיה הנס כפשוטו, שיצא מקור נפתח מבית ה', כמ"ש (יואל ד') ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים, (וזכריה י"ד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, כי בירושלים לא היה מעין מעולם ואז תתרבה הברכה ממקור מים חיים. חוץ מזה בא לרמז ג"כ על מי הדעת והתורה והאמונה אשר יצאו מבית ה', כי מציון תצא תורה, ובאר שהמים הקדושים האלה יוצאים מתחת מפתן הבית הימנית מנגב למזבח, לא מצד כתף הצפון, כי צד צפון היה מיוחד לשחיטת קדשי קדשים שרובם באו לכפר פשע ולהתם חטאת, כמו חטאת ואשם שבאו לכפר, וגם עולה באה לכפר על הרהור הלב ועל עשה ולאו הנתק לעשה, ומצד זה לא יזלו מי הדעת מדלים כי לא ידעו את ה' מצד יראת העונש וסור מרע, רק המקור יפתח מצד ימין המזבח ששם מקריבים זבחי רצון ושלמים ותודה, שמורה על עבודת ה' מצד הכרת טובו וחסדו ואמתתו. אולם על מה יורו ארבעה המדידות אשר מדד בנחל? פי' הרי"א שרומז על ארבעה מיני השגות שישיגו את ה' ע"י מי הדעת הנובעים מן הקדש, "ומי אפסים" הוא השגת עולם ההויה וההפסד ההבל והאפס.

"ומי ברכים" הוא השגת עולם הגלגלים בעלי התנועה.

"ומי מתנים" הוא השגת עולם המלאכים אשר כחם במתנם גבורי כח עושי דברו.

"ומי שחו" הוא השגות האלהות אשר גאו המים מעומק המושג מבלי יוכל איש עבור בו ולדעתי רמז בזה כי הגם שבעת ההיא תמלא הארץ דעת את ה' כמים יכסו על ים, בכ"ז יהיו דומים כמים המכסים את הים שיש מקומות עמוקים ומקומות בלתי עמוקים, כי הגם שכולם יכירו את ה' יהיה חילוף מדרגות בכמות ההשגה ואיכות ההשגה ועומקה, שכ"א ישיג כפי מדרגתו. והודיע לו כי אז יתחלקו האנשים אל ארבע מדרגות,

  • א) אומות אשר ישארו עוד במעמד לסכלות הקדום שעבדו לכוכבים ומזלות כמו חינא ויאפאן ואנשי הודו, והם יקבלו מעט מידיעת האל ויהיו המים מי אפסים,
  • ב) אומות שאינם עובדי ע"ז ויש להם דת, רק שטועים באלהות ועובדים ללא אלהי אמת, הם יקבלו יותר ממי הדעת ויהיה להם המים מי ברכים,
  • ג) האומות שקבלו דעות אמתיות באמונת האלהות ובאחדותו רק שלא קבלו דת האמיתית ומצות האלהות הם ירוו יותר ממקור מים חיים ויהיה להם מי הדעת מי מתנים,
  • ד) האומה שקבלה תורת ה' וחקיו ומצותיו הם ישיגו ההשגות הגדולות ויהיה להם נחל נובע מקור חכמה מי שחו, כי גאו מי הדעת בנפשם בשפע רב. והראה שהמי אפסים קרובים יותר אל המקדש ממי ברכים, ללמד שבכ"ז כולם ישקדו על דלתותיו לבקש אותו ולהכירו וללכת באור ה', שעד שאלה שלא קבלו עדיין דרכי ה' כלל ידחקו יותר לשקוד על האהל וירדפו לדעת את ה', כמ"ש לכו ונלכה אל ה' וכו' ויורנו מדרכיו. ואלה שלא למדו יהיו יותר בפנים מן אלה שכבר למדו וידעו את ה' שיצאו לחוץ להפיץ מעינותיהם חוצה, עד שהמים מי שחו כבר יעתקו א"ע מחדר הורתם לשוט בארך וללמד בכל הארץ. וחז"ל אמרו במליצתם, המעין הזה תחלתו מבית קדשי הקדשים, אמר ר' פנחס בשם ר"ה, המעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחלה דומה לקרני חגבים, כין שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, וכיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב, וכיון שהגיע לפתח עזרה נעשה כפי פך קטן. דעתם, שהמים האלה המדעיים, התחלתם מהשכל הנאצל מעולם האצילות שמרומז בבית קה"ק, ושם דומה כקרני חגבים, כי אין אנו משיגים מן האור ההוא הגדול רק כמחט סדקית. וכשהגיע לפתח היכל שמרמז על ההשגה בעולם הכסא, יוכר יותר כחוט של שתי. ובפתח האולם, שמרמז על ההשכלה בעולם המלאכים, שם תפתח הידיעה יותר עד שיצא מפתח העזרה ולחוץ, ובא אל עולם האופנים שהוא העולם הגשמי, ששם דומה כפך, והמים מפכים, כי שם בני אדם משיגים ומעיינים בחכמת תכונת השמים ובסדר העולם השפל, ובזה המליץ שמדד האלף הא' נגד האלוף והלימוד בעולם האצילות והיו מי אפסים, כי שם ההשגה אין ואפס ולא ישיג שם השכל הקשור בחומר ותתרחב ההשגה ותעמיק יותר בעניני עולם הכסא עד ברכים, ותתרחב יותר בעולם המלאכים עד מתנים, ובאלף ולימוד האחרון שהוא בעולם הגלגלים בעלי חומר, שם גאו המים כי רבו החוקרים ועצמה הידיעה בתכונה ובטבע ובכל מיני המדעים:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר אלי הראית בן אדם", ר"ל האם השגת והבנת את המראה אשר הראתיך, ואז "וישיבני אל שפת הנחל", ששב פעם שנית ללכת על שפתו:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובשובני, והנה על שפת הנחל עץ רב מאד", ראה שבתוך כך גדל עץ רב מזה ומזה משני עברי הנחל:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר אלי", עתה בא לפרש לו שני המראות שראה, ופי' לו תחלה ענין המים והנחל שראה, ואח"ז (בפסוק י"ב) יפרש לו מה ענין העצים. אמר לו "שהמים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה" היינו לים המזרחי, "וירדו על הערבה" אל ים הערבה, "ובאו הימה" ר"ל משם יבואו אל ים אחר, "אל הימה המוצאים" ר"ל ומן הים האחר יבוא אל הים שהוא יוצא מן הישוב, דהיינו אל ים אוקינוס.

"ונרפאו המים", ובכל אלה הארבעה הימים שיבואו שם ירפאו המים ממליחותם ואמרו חז"ל להיכן הם יוצאים, לים טבריה, ולים סדום, ולים אוקינוס, לרפאות המים המלוחים, וירדו על הערבה זה ימה של טבריה, ובאו הימה שזה ימה של סדום, ואל המים המוצאים זה ים אוקינוס. וכונת המליצה הזאת, שמי הדעת הוכרת ה' יתפשטו אז בין שני האומות אדום וישמעאל, שישמעאל הם יושבי המזרח, ואדום הם יושבי המערב, כמ"ש (זכריה י"ד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון והם השני כתות שראה במשל שא' עובר במי ברכים וא' עובר במי מתנים, ואז ישתו את המים המדעים אשר יצאו מבית ה' ויקבלו האמונה האמתית וירפאו מן המלח סדומית המסמא את העינים באמונות בלתי אמתיות. וכן יצאו המים המדעיים גם אל ימה של סדום, שהיא מליצה על המשוקעים עוד בעבודת אלילים שעליהם רמז במי אפסים, וגם הם ירפאו מן המלח המכלה עיני רואים, ויראו אור בהיר, וגם ירד לימה של טבריה ששם מושב בני ישראל אשר המליץ עליהם במי שחו, לרפאות גם תחלואי נפשם וכולם ישתו מן המים המדעיים ותבא חכמה כמים בקרבם איש לפי הכנתו:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה כל נפש חיה אשר ישרץ" במקום "שיבואו שם נחלים" המקודשים, "יחיה", וגם "ירבה מאד", כי המים האלה ירפאו מליחת המים המרים הממיתים את הבע"ח, ולכן יחיו וירבו מאד, והמליצה בזה שבני אדם אשר יחיו בימים האלה וישתו מן המים המדעיים מי התורה והאמונה יחיו חיים הנפשיים, וכן יתרבו המקבלים האמונה האמיתית, שע"י המים האלה ירפאו מחלי הנפש באמונות זרות, וממילא כן יוסף הנחל להגיר שם מימיו וכן יוסיפו לשאוב בששון ממעיני הישועה, שכפי שירבו לקבל כן יוסיף ה' להשפיע מבועי השכל והדעת וישאבו למודים חדשים והשגות עיוניות:


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה עמדו עליו דוגים", לצוד הדגים, עד שכל שטח הארץ "שמעין גדי עד עין עגלים יהיה משטח לחרמים" ורשתות לצידת הדגים "והדגים יהיו למינה" היינו מכל מין ומין, ויהיו דגים גדולים "כדגת ים הגדול", וגם יהיו "רבה מאד" במספר, והמליצה שיעמדו אז נביאים רבים ומורים ומלמדים הצדים את הדגים, היינו שיקחו את הנפשות שהיו במדרגות דגים, שהוא הבע"ח הפחות, ויעלום לרשותם שיהיו במדרגת האדם המדבר והמשכיל והיודע, ובמקום שהוא מעין גדי עד עין עגלים, ר"ל מקום שעבדו לכוכבים ומזלות, ויערכו לגדי שלחן וימירו את כבודם בתבנית עגל, שעבדו למזל טלה ולמזל שור, וחשבו שעין גדי הוא המשוטט בארץ ומשגיח עליה, יהיה שם משטח לחרמים ורשתות המשוכים נפשות לרשות הקדושה והאמונה והדעת, והנצודים לרשות הקדושה יהיו מכל מין, מכן אומה ולשון, וגם שרים וגדולים מכל כת ירבו מאד לדעת את ה' ולחסות בצל כנפיו:


ביאור המילות

"למינה". הה"א רפה, ורצה לומר לכל מין ומין:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בצאתיו וגבאיו", אמנם ימצאו עוד מקומות לחים וגבאים של מים אשר "לא ירפאו" כי לא יבא הנחל שמה, "והם נתנו למלח" להטעים התבשיל ולמלוח כל דבר, והמליצה כי ישארו עוד אנשים פראיים בהמיים אשר יהיו נתקים ומפורדים מן הנחל המדעיי, ויהיו מועטים בלתי מתקיימים זמן רב, כמקומת בצה ורפש וגבים שאצל הנחל שמתיבשים ונשאר מקומם מלח, כן בעשן יכלו ויהיו נציב מלח:


ביאור המילות

"בצאתיו". שרשו בצץ, מקום טיט הלח, כמו היגאה גומא בלא בצה:

"וגבאיו". כמו לחשוף מים מגבא, נקעים שאצל הים והנהרות שבהם מעט מים:
 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועל הנחל", עתה מפרש על מה רומזים העצים שראה שגדלו על שפת הנחל, שהוא רומז שלעתיד "יעלה על שפת הנחל כל עץ מאכל, ולא יבולו עליהם ופרים לא יתמו. ופרים יהיו למאכל ועליהם יהיו לרפואה", והמליצה שגם ההצלחות העולמיים שמצד זה ידמו כמשל העץ הצומח, שהוא חיי הגוף מצד הנפש הצומחת שלו שבו כח הזן והמגדל והמוליד בדומה, גם הצלחת הגוף יגדל מאד, עד שגופם יהיה כעץ מאכל נושא פרי, אשר לא יתום, כי יאריכו ימים, וגם העלים שהם העושר והקנינים שלהם שהם שומרי הפרי לא יבולו, כי העושר לא ידיח אותם מעבודת ה', כי בהפך העלים יהיו לתרופה ולעזר אל האושר והשלימות, כי המים ההם שהם הלמודים "יצאו מן המקדש" ממקור נאמן, וגם שפע הברכה הבא להם תצא מן המקדש, ר"ל מהשגחת ה', לא מן המערכה, לכן "יבכר בכל חדש", כי ה' יחדש עליהם מעשה בראשית, ובכל עת חידוש הלבנה העליונה תריק עליהם מגד גרש ירחים ושפע רב, ויתחדש להם עטרת תפארת ואמרו חז"ל לתרופה להתיר פה של אלמים ושל עקרים, היינו לתקן ברית הלשון והמעור שישאו פרי קדש הלולים:


ביאור המילות

"לתרופה". מענין רפואה:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גה גבול הארץ" כמו זה גבול, ויל"פ גם מענין הוצאה, כמו ולא יגהה מכם מזור, ר"ל שיוציא גבול הארץ וירחיב אותו יותר ממה שהיה בזמן הקודם, "אשר תתנחלו לשנים עשר שבטי ישראל יוסף חבלים", הבטיח שימצאו שמה כל השבטים ולא יכלה שבט אחד בזמן הפיזור הרב, והבטיח שיהיו רבים ממה שהיו בזמן הקודם עד שיוסיף וירבה חבלים יותר ממה שלקחו בחלוקה הראשונה, וכמו שנבאר שגבול הארץ תתפשט בארך וברחב לעתיד יותר ממה שהיו בזמן הקודם:


ביאור המילות

"גה". כמו זה, כמו לבג תחת לבז (למעלה כ"ה):

"יוסף". אינו שם כדעת המפ' רק פעל, רצה לומר הגבול הוא יוסף חבלים:
 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונחלתם אותה איש כאחיו", לדעת הספרי לקחו כל השבטים רצועות שוות ברוחב, כ"א ע"ה מיל ברוחב, וכן פרש"י שלא כראשונה שהיו איש לפי פקודיו ובכ"ז אבאר שרק ברוחב היה החלק שוה, אבל בארך יקחו נחלה בלי מצרים וכל שבט שיתרבה יאריך נחלתו במזרח ובמערב.

"אשר נשאתי", ר"ל וזה יהיה בזכות שבועתי להאבות, וכבר הבטיח לאברהם קיני וקניזי וקדמוני וליעקב נחלה בלי מצרים:


 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וזה גבול הארץ", תחלה אמר זה גבול אשר תתנחלו שבאר איך ינחלו, ועתה באר גבולי הארץ במצריה, "לפאת צפונה מן הים הגדול", לדעת המפרשים הוא עצמו הגבול שנזכר בתורה בפרשת מסעי, ולדעתם ינחלו לעתיד לפי גבולים הקודמים, וא"כ מה חדש יחזקאל זיל קרי בי רב הוא? וגם לדעתם לא ינחלו לעתיד רק בארץ כנען לא בעבר הירדן המזרחי, כמ"ש רש"י ז"ל בפי"ח, וזה יסתור נבואות נביאים אחרים שהבטיחו לנו שגבול הארץ יתרחב לעתיד? וזכריה (ט' א') נבא שתתפשט עד דמשק ושצור וצידון יתכנסו תוך הגבול הצפוני, ועובדי אמר וירשו הנגב את הר עשו ובנימין את הגלעד, הרי באר בפי' שהגלעד שהוא מעבר הירדן יפול בנחלת בנימין וא"כ באה אלינו נחלתנו מעבר לירדן גם לעתיד? ועוד שיתבאר (בסי' מ"ח) שמירושלים ולצד דרום ינחלו חמשה שבטים ברוחב חמשה רצועות כ"א יחזיק ע"ה מיל, ואיך יצוייר זה הלא ירושלים בדרומה של א"י ואיך יהיה מנגב ירושלים נחלה לחמשה שבטים תחת שבזמן הקודם נחל שם יהודה לבדו חלקו על אדמת הקדש ובהכרח שגבול א"י תתפשט הלאה גם בדרום? לכן אחיך שמע לי, שלדעתי יהיה שינוי גדול בנחלת הארץ לעתיד ממה שהיה בעבר וגבול א"י יתפשט ויתרבה מכל צד,

  • א) בצד הצפוני כבר אמר, בארץ חדרך ודמשק מנוחתו וגם חמת תגבל בה צור וצדון כי חכמה מאד, ודמשק עומדת נגד צד צפונית לא"י בפנת המזרח, וצור וצדון עומדים צפונית לא"י בפנת המערב, וכל אלה יכנסו לעתיד תוך הגבול בצפון, (וי"ל שמ"ש פה גבול חורן הוא ארץ חדרך שנזכר שם), והנה בגבול הצפוני שבפ' מסעי כתוב, מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר, מהר ההר תתאו לבא חמת, והיו תוצאות הגבול צדדה, ויצא הגבול זפרונה, והיו תוצאותיו חצר עינן, נמצא הלך הגבול ממערב למזרח, שהתחיל מן הים ונסב את הר ההר, ומשם הלך דרך חמת אל צדדה ששם כלה חוט הרוכב, ומן צדדה התרחב הגבול וסופו היה בחצר עינן שהיה הגבול צפונית מזרחית, ולעתיד יתוסף בפאת צפונית מערבית צור וצידון שהוא בצפון הלאה מן הר ההר, וא"כ כשילך החוט ממערב למזרח אל צדדה לא ילך דרך הר ההר רק יתרחק לצפון הלאה מצור וצידון ויגיע אל צדדה דרך חתלון שהוא היה לצפון חוץ מן הגבול ולעתיד יכנס תוך הגבול, ולפ"ז יתחיל הגבול מן הים הגדול שבצפון לצור וצידון (שהיא הרבה בצפון מן הר ההר) וכשימשך ממערב למזרח אל צדדה ילך דרך חתלון, וז"ש "מן הים הגדול הדרך חתלן לבא צדדה", והנה גבול מזרחה צפונה היה בזמן הקודם בחצר עינן שמשם התחיל הגבול בקרן צפונית מזרחית, ויצא ממזרח למערב דרך זפרונה אל צדדה, עתה יתרחב הגבול בקרן צפונית מזרחית וימשך לצד צפון אל דמשק שעומדת מצפון לחצר עינן, ודמשק עמד יותר משוך למזרח מחצר עינן ועמד נגד הגלעד, (כמ"ש עמוס א' ג', מ"ב ח' כ"ח), ועד שם יגיע חוט הרוחב לצפון משוך למזרח נגד הגלעד, ודמשק תכנס תוך הגבול, ועוד יתפשט הגבול יותר לצפון מדמשק "עד חצר התיכון אשר על גבול חורן" שגם זה יהיה לארץ ישראל, אמנם הגבול ממזרח למערב לא ימשך מן המקצוע של גבול חורן, רק יתחיל מדמשק וילך ממזרח למערב אל צדדה וימשך מצפון לחמת, ומשם דרך חתלן עד הים שמצפון לצור וצידון, ובזה יכנסו.


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חמת ברותה סברים" שהיו עד הנה בצפון א"י תוך הגבול, כי ברותה וסברים עומדים במשך החוט להתרחב מן דמשק עד צדדה, בין החוט שהלך מקודם מחצר עינן לצדדה ובין החוט שילך עתה מדמשק לצדדה יתלכדו ברותה וסברים ויכנסו בגבול הארץ, וחמת שהיה במצר א"י תתלכד בין החוט שהלך מקודם מצדדה להר ההר ובין החוט שילך עתה מצדדה דרך חתלון לצפונית של צור וצידון, ותכנס חמת תוך גבול הארץ, וז"ש "אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת", ר"ל הגבול שבצפון חמת, שעד שם ילך עתה החוט מדמשק. וחוץ מזה יתוסף לצפון מן הגבול "חצר התיכן אשר על גבול חורן", היא רצועה שתצא מן גבול הצפוני שמתחיל מדמשק וישתרע לצפון בקרן מזרחית אל חבל ארץ ההיא, ויהיה ג"כ לא"י, חוץ מן החוט ההולך ממזרח למערב וזה קרא (בפ' כ"ז) וצפון צפונה:


 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה" מפרש ההבדל שיהיה שם בין גבול הקודם ובין גבול של עתה, ר"ל "הגבול אשר היה תחלה מן הים חצר עינן", יהיה עתה "גבול דמשק" ימשך מן הים לדמשק שהוא מצפון לחצר עינן, ויתוסף עוד "צפון צפונה" הוא החוט שימשך לצפון מן גבול הצפוני, היינו מצפון לדמשק, שהוא החצר התיכון אשר אל גבול חורן, "וגבול חמת" ויתוסף באמצע הגבול של חמת, שהחוט ימשך מדמשק למערב דרך גבול של חמת מצפון לחמת, "ואת פאת צפון", ר"ל ובקרן מערבית צפונית יתוסף פאת צפון של הגבול הקודם, שהוא צור וצידון:


 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ופאת קדים", מצד המזרחי התחיל בזמן הקודם במקצוע צפונית מחצר עינן ועבר מצפון לדרום עד הירדן והיו תוצאותיו ים המלח, ובעבר הירדן מזרחה נתוסף אחר כיבוש סיחון ועוג ארץ הלגעד ונחלת ראובן וגד. ועתה יתוסף בקרן צפונית הרצועה "שבין חורן ובין דמשק" שיהיה לא"י. והרצועה "שבין דמשק ובין הגלעד" שיתוסף בקרן צפונית מזרחית והחוט ימשך על פני הגלעד שהוא נגד דמשק לא"י שהיה בגבול המזרחי הקודם.

"אל הירדן" שהיה גבול המזרחי "על הים הקדמוני" הוא ים המלח שהוא במזרח א"י ושם כלה גבול דרומית מזרחית, שגם בגבול הקודם התחיל מקצוע דרומית מזרחית מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה, "ואת פאת קדימה" ר"ל שבצד מזרח יהיה להם נחלה בלי מצרים, כמו שיתבאר שלא מדדו לכל שבט גבול ע"ה מיל רק ברוחב, אבל באורך יתוסף להם הגבול תמיד, שכפי שיתרבה השבט ימשכו גבולם כנגד הרוחב שלהם הלאה לצד מזרח, כי בצד מזרח לא היה מדה לגבול השבטים:


 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ופאת נגב תימנה", הנה בפאת נגב כבר נבא עובדיה וירשו הנגב את הר עשו, שארץ שעיר שהיא בדרומה של א"י תכנס בגבול הארץ, וכן קבלו חז"ל שארץ אדום וארץ עמון ומואב יהיו מארץ ישראל שהם הקיני והקניזי והקדמוני שהבטיח ה' לאבהם אבינו ע"ה שכולם הם בדרומה של א"י, ועז"א וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב, ולפ"ז א"א לפרש שמ"ש מתמר היינו מיריחו עיר התמרים, ומ"ש מי מריבת קדש הוא מ"ש בגבולי הארץ מדבר צין נגבה, ר"ק מ"ש "מתמר" הוא חצצון תמר שהיה במדבר הנגב לפני ארץ שעיר, וכן מ"ש "על מי מריבת קדש" הוא לפני הר שעיר ועמון ומואב בפאת דרומה להם, כמ"ש וישובו אל עין משפט היא קדש ויכו את וכו' וגם את האמורי היושב בחצצון תמר, ויתרחב הגבול הדרומי לדרום ארץ שעיר ועמון ומואב עד המדבר שהלכו שם ישראל, וימשך מחצצון תמר עד מי מריבת קדש, ומשם ימשך לנחל מצרים אל הים הגדול, הכל לדרום מגבול הראשון, ועז"א "ואת כל תימנה נגבה", רצה לאמר שיתרחב הכל לצד דרום:


 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ופאת ים הים הגדול", ויתחיל בצד דרום "מגבול" ר"ל ממקום סיום הגבול הדרומי, וימשך מדרום לצפון "עד נכח לבוא חמת, ואת פאת ים", בכאן לא אמר ואת פאת ים, כי במערב לא יוכל להרחיב את הגבול יותר מן הים, וישאר תמיד הים גבול הארץ, משא"כ במזרח שיוכלו להרחיב הגבול תמיד אמר ואת פאת קדמה כנ"ל:


 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וחלקתם את הארץ הזאת", תחלה יחלקו אותה לי"ג רצועות שיהיו י"ב רצועות "לכם לשבטי ישראל" לי"ב שבטים, חוץ מרצועה של תרומת הקדש שהיה החלוקה שם בדרך אחר לנשיא וללוים וכהנים, ואינו לכם:


 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה" בעת אשר "תפילו אותו בנחלה" להנחיל את היחידים, אז יהיה "לכם ולגרים הגרים בתוככם" היינו הגרים שנתגיירו מכבר כי אין מקבלים גרים לימות המשיח, "אשר הולידו בנים", שאז גם הבנים יקחו חלקם והיו לכם כאזרח ליטול חלק בארץ:


ביאור המילות

(כב-כג) "הגרים בתוככם, אשר גר הגר אתו". כבר בארתי בס' התו"ה (אחרי סי' ע"ה) שיש הבדל בין הגר בתוככם, ובן הגר אתכם, שהגר בתוככם הוא שנתגייר מכבר, והגר אתכם הוא שנתגייר מקרוב, ולכן לתנאי שיקח נחלה בישראל אמר הגרים בתוככם, רק אם נתגיירו מכבר, כמ"ש אשר הולידו בנים, אבל באיזה שבט יקח הוא בשבט שגר בזמן האחרון, אף שגר בין השבט רק ימים מעטים, ועז"א אשר גר אתו:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה בשבט אשר גר", ר"ל בחלק השבט אשר נתגייר אצלו בעוד שהיה בגלות "שם תתנו נחלתו":