מקראות גדולות יואל


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֻׁדַּד שָׂדֶה אָבְלָה אֲדָמָה כִּי שֻׁדַּד דָּגָן הוֹבִישׁ תִּירוֹשׁ אֻמְלַל יִצְהָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֻׁדַּ֣ד שָׂדֶ֔ה אָבְלָ֖ה אֲדָמָ֑ה כִּ֚י שֻׁדַּ֣ד דָּגָ֔ן הוֹבִ֥ישׁ תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלַ֥ל יִצְהָֽר׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אִיתְבְּזִיזוּ חַקְלַיָא חֲרוּבַת אַרְעָא אֲרֵי סַף עִבּוּרָא יְבִישׁוּ גוּפְנַיָא נְתַרוּ זֵיתַיָא:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שדד", מפרש נגד "הכרת מנחה" כי "שדד שדה" שהם שדי תבואה ששם גדל חטים למנחות. ונגד "הכרת נסך" מפרש כי "אבלה אדמה" שעליה היה גדל הגפן לנסכים. ומפרש נגד "שודד שדה, כי שודד דגן" שהוא גדל בשדה, ונגד "אבלה אדמה" מפרש כי "הוביש תירוש אומלל יצהר" שהוא היין והשמן לנסכים. וחוזר ומפרש -


ביאור המילות

"שדה, אדמה". שדה מיוחד לשדי תבואה, ואדמה כולל גם מקום אילנות:

"הוביש". פעל עומד, ומורה על רוב הבושה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שדד שדה" - נעשק השדה כי הארבה עשק תבואתה

"הוביש" - נתייבש היין ר"ל לא ימצא עוד יין

מצודת ציון

"שדד" - ענין עושק

"אבלה" - ענין השחתה כמו אבל תירוש (ישעיהו כד)

"הוביש" - מלשון יבשות

"תירוש" - יין

"אמלל" - ענין כריתה כמו כי אמלל אני (תהלים ו)

"יצהר" - שמן

<< · מ"ג יואל · א · י · >>