<< · מ"ג יואל · א · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יֶ֤תֶר הַגָּזָם֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה וְיֶ֥תֶר הָאַרְבֶּ֖ה אָכַ֣ל הַיָּ֑לֶק וְיֶ֣תֶר הַיֶּ֔לֶק אָכַ֖ל הֶחָסִֽיל׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

מוֹתַר זַחֲלָא אֲכַל גוֹבָא וּמוֹתַר גוֹבָא אֲכַל פִּרְחָא וּמוֹתַר פִּרְחָא אֲכַל שְׁמוֹטָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"יתר הגזם וגו'" - גזם ארבה ילק חסיל מיני גובאי הם ונתנבא עליהם שיבאו ובאו באותן הימים וכלו כל פרי העץ וירק השדה

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"יתר" - מלשון נותר

"הגזם הארבה הילק החסיל" - כולם שמות מיני חגבים 

מצודת דוד

"יתר הגזם" - וזהו הגזרה שהנה מה שהותיר הגזם ולא אכל בא הארבה ואכלו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"יתר הגזם אכל הארבה", שהגם שבמצרים היה ג"כ ארבה כבד ושם נאמר שאחריו לא יהיה כן, שם היה רק מין הארבה, וכאן היו ד' מינין, וכ"א השחית מה שהותיר הקודם לו וזה לא היה עדיין כמש"פ חז"ל:

ביאור המילות

"גזם, ארבה, ילק, חסיל". מיני ארבה, וי"מ הגזם גוזז התבואה, הילק לוקק העשב, והחסיל אוכל את הכל, כמו כי יחסלנו הארבה:
 

<< · מ"ג יואל · א · ד · >>