מ"ג ויקרא כז לד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אלה המצות אשר צוה יהוה את משה אל בני ישראל בהר סיני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אִלֵּין פִּקּוֹדַיָּא דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה לְוָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּטוּרָא דְּסִינָי׃
ירושלמי (יונתן):
אִילִין פִּקוּדַיָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה וְלֵית אֶפְשַׁר לְחַדְתָּא בְּהוֹן מִדַעַם וּפַקֵדִינוּן מְטוֹל לְאַחְוָואוּתְהוֹן לְוַת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּטוּרָא דְסִינַי:
ירושלמי (קטעים):
אִלֵין פִּקוּדַיָּא:

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני. דרשו רז"ל אלה המצות אמר רבי אילא אם עשיתן אותן כתקנן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות. ודרשו רז"ל בתורת כהנים אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אשר צוה ה' את משה, כדאי השליח לשולחו. את משה אל בני ישראל, כדאי השליח למי שנשתלח אצלו. אל בני ישראל, זכות ישראל גרמה. בהר סיני, שכולן נאמרו בסיני, עד כאן בתורת כהנים.

וכונת המדרש הזה להם כי מה שנחתם הספר בלשון אלה המצות היה להורות כי המצות נצחיות קיימות לדורות, כי כן מלת אלה לשון עמידה וקיום לעד, בדברים שקיומם לא ימוט ולא ימעד, כלשון הכתוב (בראשית ב) אלה תולדות השמים והארץ, שהם עומדים לנצח מצד בריאתם, וכן בישראל (במדבר ב) אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם.

והודיענו הכתוב הזה מי צוה בהן ועל ידי מי ולמי ובאיזה מקום דבר פנים בפנים עמו, אמר תחלה אשר צוה ה' להעיד על מעלת המצוה יתעלה אשר כבודו ראו עינינו ואת קולו מתוך האש שמעו אזנינו. וכדי להעיד אמתת נבואת השליח המבוררת במחשבתנו הרשומה בנפשותינו, לא על פי אותותיו ומופתיו רק על פי עדותינו, עינינו ראו ולא זר, ולעד לא עשה, ולכן אמר את משה. ולהעיד על העם שקבלו התורה אשר מחשבתם קדמה בטרם יולדו הררי אל, אמר אל בני ישראל. ולהעיד על המקום שבו נתנו ובו חרדו רעיונינו הזכיר בהר סיני. שם כל יקר ראתה עיני, בראותי יקרו, שם נפשי יצאה בדברו, זרח משעיר והופיע מהר פארן, ושם אתא אלי מרבבות קדש, שם ראיתי רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש.
סליק ספר ויקרא.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני. אבל לא נתנו בינו ובין בני ישראל בברית:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


  • [ה] ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר? תלמוד לומר "העשירי יהיה קדש"-- מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
  • ר' יוסי הגלילי אומר (שמות יג, יב) "והעברת"-- שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
  • [ו] ר' עקיבא אומר (דברים יד, כב) "עשר תעשר"-- מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
  • [ז] רבי אומר "..אלה המצות.."-- מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.

"אלה המצות"-- אין נביא רשאי לחדש דבר (בס"א עוד דבר) מעתה.

[ח] "אשר צוה ה' את משה"-- כדאי השליח לשולחו.  "את משה אל בני ישראל"-- כדאי השליח למי שנשתלח אצלו וכדאי מי שנשתלח אצלו לשליח.  "אל בני ישראל"-- זכות ישראל גרמה.

"בהר סיני"-- שכולם נאמרו מסיני.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

אלה המצות. מצות במלוי מ"ם צד"י ו"ו תי"ו עולה תרי"ב והוא בגי' תלמידי חכמים על שם חכם לב יקח מצות: