ספרא (מלבי"ם)/פרשת בחקותי/פרק יג
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק יג
[א] "כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט"-- פרט לטריפה שאינה עוברת.
אין לי אלא בזמן שמונים בשבט; רבוצים או עומדים מנין? תלמוד לומר "העשירי יהיה קדש".
אין לי אלא בזמן שקרא שמו "עשירי"; מנין אף על פי שלא קרא שמו "עשירי"? תלמוד לומר "העשירי יהיה קדש".
יכול אפילו היו לו מאה ונטל עשרה? עשרה ונטל אחד? תלמוד לומר "העשירי"-- אין זה מעשר. ר' יוסי בר' יהודה אומר-- מעשר.
[ב] קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי; מנין ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר "העשירי יהיה". או יכול שאני מרבה את שנים עשר?... אמרת לא. הואיל והוא מקדש (ס"א מקודש) וטעותו הקדש (ס"א מתקדשת): מה הוא אינו מקדש (ס"א מקודש) אלא את הסמוך לו, אף טעותו אינו מקדש (ס"א לא תתקדש) אלא את הסמוך לו.
[ג] נמצאת אומר: קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי-- שלשתן מקודשין; התשיעי נאכל במומו, העשירי מעשר, והאחד עשר קרב שלמים.
- ועושה תמורה, דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר, וכי יש תמורה עושה תמורה?! אמר ר' מאיר, אילו היה תמורה לא היה קרב!
קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי עשירי, ולאחד עשר עשירי-- אין אחד עשר מקודש.
קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי אחד עשר, ולאחר עשר עשירי: רבי אומר אינו מקודש. ר' יוסי בר' יהודה אומר מקודש. זה הכלל שהיה רבי אומר, כל שנעקר (ס"א כל שלא נעקר) שם עשירי ממנו -- לפניו מקודש ולאחריו אינו מקודש.
[ד] מתוך שנאמר (דברים יב, יא) "וכל מבחר נדריכם", יכול יהיה מרגל ומוציא את היפה? תלמוד לומר "לא יבקר בין טוב לרע".
"ולא ימירנו ואם המר ימירנו"-- הא אם המר סופג את הארבעים.
'אם ימירנו'-- לרבות את האשה. "ואם המר ימירנו"-- לרבות את היורש.
"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל": בבכור הוא אומר (במדבר יח, יז) "לא תפדה", נמכר הוא. ובמעשר הוא אומר "לא יגאל" ואינו נמכר; לא חי ולא שחוט, לא תם ולא בעל מום.
- [ה] ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר? תלמוד לומר "העשירי יהיה קדש"-- מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
- ר' יוסי הגלילי אומר (שמות יג, יב) "והעברת"-- שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
- [ו] ר' עקיבא אומר (דברים יד, כב) "עשר תעשר"-- מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
- [ז] רבי אומר "..אלה המצות.."-- מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.
"אלה המצות"-- אין נביא רשאי לחדש דבר (בס"א עוד דבר) מעתה.
[ח] "אשר צוה ה' את משה"-- כדאי השליח לשולחו. "את משה אל בני ישראל"-- כדאי השליח למי שנשתלח אצלו וכדאי מי שנשתלח אצלו לשליח. "אל בני ישראל"-- זכות ישראל גרמה.
"בהר סיני"-- שכולם נאמרו מסיני.