מ"ג ויקרא כה לא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבָתֵּ֣י הַחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אֵין־לָהֶ֤ם חֹמָה֙ סָבִ֔יב עַל־שְׂדֵ֥ה הָאָ֖רֶץ יֵחָשֵׁ֑ב גְּאֻלָּה֙ תִּהְיֶה־לּ֔וֹ וּבַיֹּבֵ֖ל יֵצֵֽא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּבָתֵּי פַּצְחַיָּא דְּלֵית לְהוֹן שׁוּר מַקַּף סְחוֹר סְחוֹר עַל חֲקַל אַרְעָא יִתְחַשְׁבוּן פּוּרְקָנָא יְהֵי לְהוֹן וּבְיוֹבֵילָא יִפְּקוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּבָתֵּי כּוּפְרָנַיָא דְלֵית לְהוֹן שׁוּר מַקַף חֲזוֹר חֲזוֹר הֵי כְטִינְדִיסִין דִפְרִיסִין עַל חֲקַל אַרְעָא יִתְחַשְׁבוּן פּוּרְקָנָא תְּהֵי לְהוֹן וּבְיוֹבְלָא יִפְקוּן: |
רש"י
"על שדה הארץ יחשב" - הרי הן כשדות הנגאלים עד היובל, ויוצאין ביובל לבעלים אם לא נגאלו.
"גאלה תהיה לו" - מיד אם ירצה, ובזה יפה כוחו מכוח שדות, שהשדות אין נגאלות עד שתי שנים (תורת כהנים).
"וביובל יצא" - בחינם.
[מח] וביובל יצא בחנם. שאין פירושו "גאולה תהיה לו", וכאשר גואל אותו אז יצא ביובל, דהא כתיב "על שדה הארץ יחשב", ושדה יוצא ביובל בחנם (פסוק כח), גם זה בחנם קאמר. ובגמרא (ערכין דף לג.) מתרץ למה הוצרך למכתב "וביובל יצא", פשיטא, כיון דאמר "על שדה הארץ יחשב" ידענו דיוצא ביובל, אלא להכי כתב "וביובל יצא", הרי שפגע בו יובל בשנה שניה למכירתו, דהוה אמינא אי לשדה אחוזה מדמינן - השלמה בעי, שהרי צריך ליתן לו ב' שנים, דמשלים עליו ב' שנים (ערכין דף כט:). ואי לבית בערי חומה מדמינן ליה, כבר נחלט לו בשנה ראשונה, והוה אמינא דאף על גב שהתורה נתנה לבית בערי חצרים לגאול מיד, היינו שנתנה התורה להם יפוי של בתי ערי חומה ויפוי של שדה אחוזה; יפוי בית בעיר חומה - לגאול מיד, ויפוי של שדה אחוזה - שאינו נחלט לו. אבל אם היובל בשנה השנייה, למאי מדמית, אי לבתי ערי חומה - כבר נחלט, ואי לשדה אחוזה - ישלים עליו, קא משמע לן דיוצא ביובל בחנם:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב – הֲרֵי הֵן כְּשָׂדוֹת הַנִּגְאָלִים עַד הַיּוֹבֵל, וְיוֹצְאִין בַּיּוֹבֵל לִבְעָלִים אִם לֹא נִגְאֲלוּ (ספרא פרק ו,ב-ג; ערכין ל"ג ע"א).
גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ – מִיָּד אִם יִרְצֶה. וּבָזֶה יָפֶה כֹחוֹ מִכֹּחַ שָׂדוֹת, שֶׁהַשָּׂדוֹת אֵין נִגְאָלוֹת עַד שְׁתֵּי שָׁנִים (ערכין ל"ג ע"א).
וּבַיֹּבֵל יֵצֵא – בְּחִנָּם.
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ו (עריכה)
[א] "אשר אין להם חֹמה סביב", מה תלמוד לומר "ובתי החצרים.."? אלא אף על פי שיש להם, רואין אותם כאילו אין להם.
וכמה הם? 'בתים'-- שנים. "החצרים"-- שנים. -- שתי חצרות של שני שני בתים. היו שלש של שני שני בתים-- הרי אלו כבתי ערי חומה.
[ב] אשר אין להם חֹמה סביב על שדה הארץ יחשב"-- הרי הן כשדה הארץ: מה שדה הארץ-- יוצא ביובל ובגרעון כסף, אף זה כן. אי מה שדה הארץ אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים, יכול אף זה כן?... תלמוד לומר "גאולה תהיה לו"-- מיד.
[ג] אחר שנתת לו כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות, יכול לא יצא ביובל?... תלמוד לומר "וביובל יצא".