מ"ג ויקרא כה ו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּתְהֵי שְׁמִטַּת אַרְעָא לְכוֹן לְמֵיכַל לָךְ וּלְעַבְדָךְ וּלְאַמְתָּךְ וְלַאֲגִירָךְ וּלְתוֹתָבָךְ דְּדָיְירִין עִמָּךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּתְהֵי שְׁמִיטַת אַרְעָא לְכוֹן לְמֵיכַל לָךְ וּלְעַבְדָךְ וּלְאַמְתָךְ וּלְאַגִירָךְ וּלְתוֹתָבָךְ דְדַיְירִין עִמָךְ: |
רש"י
"שבת הארץ לכם לאכלה" - (ת"כ) מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור
"לך ולעבדך ולאמתך" - (ת"כ) לפי שנאמר (שמות כג) ואכלו אביוני עמך יכול יהיו אסורים באכילה לעשירים ת"ל לך ולעבדך ולאמתך הרי בעלים ועבדים ושפחות אמורים כאן
"ולשכירך ולתושבך" - (ת"כ) אף הנכרים
[יא] מן השבות וכו'. ואף על גב דכבר כתיב "לא תקצור" 'כדרך שאר קציר וכו, דהתם לענין קצירה ולענין בצירה קאמר, שאסור לקצור ואסור לבצור, וכאן לענין אכילה קאמר, שאסר לאכול מן המשומר. ומן אכילה אין ללמוד קצירה ובצירה, דשמא אף על גב שאסור באכילה אלא מן השבות, שמא קצירה ובצירה מותר אף שלא מן השבות, וכולהו צריכי:
[יב] תלמוד לומר לך ולעבדך וגו'. ואם תאמר, אם כן "ואכלו אביוני עמך" למה לי, השתא עשיר אוכל - אביון לא כל שכן, ויש לומר, אביוני עמך קודם לעשיר, ולפיכך כתיב "ואכלו אביוני עמך":
[יג] אף הגוים. ואם תאמר, "ולתושבך" למה לי, ויש לומר, דאי "לשכירך" הוה אמינא דוקא משום דהוא פועל [של] ישראל, ודרך שיתן לו מזונות, אבל "לתושבך", דאין מזונותיו על ישראל, אימא לא, קא משמע לן. ואי כתב "לתושבך", הוה אמינא תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, אבל סתם גוי לא, קא משמע לן:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה – מִן הַשָּׁבוּת אַתָּה אוֹכֵל, וְאִי אַתָּה אוֹכֵל מִן הַשָּׁמוּר (ספרא פרק א,ה).
לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שמות כג,יא), יָכוֹל יִהְיוּ אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה לַעֲשִׁירִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ" – הֲרֵי בְּעָלִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת אֲמוּרִים כָּאן (ספרא פרק א,ו).
וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ – אַף הַגּוֹיִם (ספרא פרק א,ז).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק א (עריכה)
[ה] "והיתה שבת הארץ לכם"-- מן השבות [בארץ ס"א] אתה אוכל ואין אתה אוכל מן המשומר (ס"א השמור). מיכן אמרו: שדה שנטייבה-- בית שמאי אומרים אין אוכלים פירותיה בשביעית, ובית הלל אומרים אוכלים. בית שמאי אומרים אין אוכלים פירות שביעית בטובה. ובית הלל אומרים בטובה ושלא בטובה. ר' יהודה אומר חילוף הדברים! זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.
[ו] "לכם"-- ולא לאחרים.
"לאכלה"-- ולא להביא ממנה מנחות. ולא להביא נסכים ממנה.
"לך ולעבדך ולאמתך" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות כג, יא) "והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך", שיכול אין לי פירות שביעית נאכלים אלא לעניים בלבד... מנין אף לעשירים? תלמוד לומר "לך ולעבדך ולאמתך"-- הרי בעלים עשירים אמורים, עבדים ושפחות אמורים. אם כן למה נאמר "ואכלו אביוני עמך"? העניים אוכלים אחר הביעור ולא עשירים, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור. [ז] דבר אחר: (שמות כג, יא) "ואכלו אביוני עמך"-- הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה.
"ולשכירך ולתושבך"-- מן העכו"ם. "הגרים עמך"-- לרבות את האכסניא.