מ"ג ויקרא כד ז
<< · מ"ג ויקרא כד · ז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַיהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָתַתָּ֥ עַל־הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת לְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה וְהָיְתָ֤ה לַלֶּ֙חֶם֙ לְאַזְכָּרָ֔ה אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס: | וְתִתֵּין עַל סִדְרָא לְבוֹנְתָא דָּכִיתָא וּתְהֵי לִלְחֵים לְאַדְכָרָא קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִתֵּן עַל סִידוּרַיָא צְרִיד לְבוֹנְתָּא בְּרִירְתָּא וּתְהֵי לְלַחֲמָא לְאַדְכָּרָא קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ: |
רש"י (כל הפרק)
"ונתת על המערכת" - על כל אחת משתי המערכות היו שני בזיכי לבונה מלא קומץ לכל אחת
"והיתה" - הלבונה הזאת
"ללחם לאזכרה" - שאין מן הלחם לגבוה כלום אלא הלבונה נקטרת כשמסלקין אותו בכל שבת ושבת והיא לזכרון ללחם שעל ידה הוא נזכר למעלה כקומץ שהוא אזכרה למנחהרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וְהָיְתָה – הַלְּבוֹנָה הַזֹּאת.
לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה – שֶׁאֵין מִן הַלֶּחֶם לַגָּבוֹהַּ כְּלוּם, אֶלָּא הַלְּבוֹנָה נִקְטֶרֶת כְּשֶׁמְּסַלְּקִין אוֹתוֹ בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. וְהִיא לְזִכָּרוֹן לַלֶּחֶם, שֶׁעַל יָדָהּ הוּא נִזְכָּר לְמַעְלָה; כַּקֹּמֶץ, שֶׁהוּא אַזְכָּרָה לַמִּנְחָה.
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ונתת על המערכת לבונה זכה. היו לחם הפנים ולבונה מעכבין זה את זה, כאתרוג עם הלולב או תכלת עם הלבן בזמן שהתכלת מצוי. והבן זה שלכך לא תמצא במנחת סוטה לבונה, וכן במנחת החוטא, הוא שכתוב (במדבר ה) לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה, לפי שמדת הדין מתוחה כנגדה.
מדרש ספרא (כל הפרק)
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרק יח (עריכה)
[ה] "ונתת על המערכת"-- יכול מערכה אחת? הריני דן: נאמר כאן "מערכת" ונאמר להלן "מערכת". מה "מערכת" האמור להלן תופס שתים מערכות, אף "מערכת" האמור כאן-- תופס שתים מערכות.
[ו] "לבונה זכה"-- שתהיה ברורה.
"והיתה ללחם"-- חובה ללחם.
"והיתה ללחם"-- מלמד שהיתה מעכבת ומפגלת ופוסלת את הלחם.
"והיתה ללחם"-- אינה על גבי לחם אלא נותנה לשני בזיכים שיש להם שוליים ונותנם על גבי השולחן כדי שלא יבצעו את הלחם.
[ז] "לאזכרה" -- ר' שמעון אומר נאמר כאן "אזכרה" ונאמר להלן (ויקרא ה, יב) "אזכרה". מה "אזכרה" אמורה להלן-- מלא הקומץ, אף כאן-- מלא הקומץ. מלמד שהיא טעונה שני קמצים, מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה.