פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ויקרא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לְרַעֲוָא לְכוֹן שְׁלִים דְּכַר בְּתוֹרַיָּא בְּאִמְּרַיָּא וּבְעִזַּיָּא׃
ירושלמי (יונתן):
לְרַעֲוָא לְכוֹן שְׁלִים דְכַר בְּתוֹרֵי בְּאִימְרַיָא וּבִבְנֵי עִזַיָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לרצונכם" - הביאו דבר הראוי לרצות אתכם לפני שיהא לכם לרצון אפיישמנ"ט בלע"ז ואיזהו הראוי לרצון

"תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים" - אבל בעולת העוף אין צריך תמות וזכרות ואינו נפסל במום אלא בחסרון אבר

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לרצנכם"-- אין כופים את הצבור על כרחו.

"תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים"-- תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות.  יכול שיבש גפה ושנחטט עינה ושנקטע רגלה? תלמוד לומר (ויקרא א, יד) "מן העוף"-- ולא כל העוף.

<< · מ"ג ויקרא · כב · יט · >>