מ"ג ויקרא כב יד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֕ישׁ כִּֽי־יֹאכַ֥ל קֹ֖דֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְיָסַ֤ף חֲמִֽשִׁיתוֹ֙ עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן לַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַקֹּֽדֶשׁ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּגְבַר אֲרֵי יֵיכוֹל קוּדְשָׁא בְּשָׁלוּ וְיוֹסֵיף חוּמְשֵׁיהּ עֲלוֹהִי וְיִתֵּין לְכָהֲנָא יָת קוּדְשָׁא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּגְבַר יִשְרָאֵל אֲרוּם יֵיכוּל קוּדְשָׁא בְּשָׁלוּ וְיוֹסֵף חוֹמֶשׁ דְמוֹי עֲלוֹי וְיִתֵּן לְכַהֲנָא יַת קוּדְשָׁא: |
רש"י
"ונתן לכהן את הקדש" - (ת"כ) דבר הראוי להיות קדש שאינו פורע לו מעות אלא פירות של חולין והן נעשין תרומה
מפרשי רש"י
[כב] דבר הראוי להיות קדש. דאין לומר דיקנה תרומה ויתן אותה לו, דהוי למכתב 'ונתן לכהן קדש', מאי "הקדש", אלא הכתוב רוצה לומר אותו קודש שאכל יתן לו, ואיך נותן לו אותו דבר שאכל, אלא שנותן דבר שראוי להיות קדש ונעשה קדש במקום התרומה שאוכל, והרי כאילו נתן לו אותו קודש בעצמו, כיון שהוא במקומו. ומשמע דמצי ליתן לו כל דבר שהוא ראוי להיות קודש, אף על גב דאין זה ממון שאכל, וזה אליבא דרבי אליעזר בתורת כהנים, ולא כתנא קמא דרבי אליעזר דצריך ליתן לו אותו מין שאכל. וכן מוכח בפרק בכל מערבין (עירובין דף כט:) דאין צריך לשלם לו אותו מין, גבי אכל גרוגרות ושלם תמרים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ – דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, שֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵעַ לוֹ מָעוֹת, אֶלָּא פֵּרוֹת שֶׁל חֻלִּין, וְהֵן נַעֲשִׁין תְּרוּמָה.
רשב"ם
רמב"ן
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרק ו (עריכה)
[ב] מנין לבת כהן שנשאת לישראל ואחר כך אכלה תרומה וכן כהן שאכל תרומת חבירו, יכול יהיו חייבים בחומש?... תלמוד לומר "וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה"-- יצאו אלו שאין זרים לה.
"ואיש"-- פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן ט' שנים ויום אחד? תלמוד לומר "ואיש".
[ג] "כי יאכל"-- אין אכילה פחותה מכזית.
"קדש"-- מה "קדש" האמור להלן בקדשי הגבול הכתוב מדבר אף "קדש" האמור כאן בקדשי הגבול הכתוב מדבר.
[ד] "בשגגה"-- פרט למזיד. אמר ר' יוסי שמעתי באוכל מבשר קדשי קדשים לאחר זריקת דמים שהוא משלם את הקרן לכהנים והכהנים לוקחים בדמיו שלמים.
"ויסף חמשיתו עליו"-- שיהיה הוא וחומשו חמשה.
[ה] מנין שאין משלמים מן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו? תלמוד לומר "ונתן לכהן את הקדש"-- דבר הראוי להיות (ס"א לעשות) קדש, שאין הקדש פודה את הקדש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים משלמים מכולם.
[ו] ומנין שאין משלמים אלא ממין על מינו? תלמוד לומר "ונתן לכהן את הקדש". לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וישלם מהם, דברי רבי עקביא. ר' אליעזר אומר משלמים ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרעה. הא כיצד? אכל גרוגרות ישלם לו תמרים תבא עליו (ס"א לו) ברכה.
[ז] יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש? תלמוד לומר "ונתן לכהן את הקדש"-- מתנתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש, דברי ר' מאיר. ר' אלעזר בר' שמעון אומר אף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש.