פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ויקרא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יטמא בעל בעמיו להחלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא יִסְתָּאַב בְּרַבָּא בְּעַמֵּיהּ לְאַחָלוּתֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
לָא יִסְתָּאֵב בַּעֲלָא לְאִיתְּתֵיהּ אֱלָהֵן כַּד כַּשְׁרָא לֵיהּ בְּרַם לִקְרֵיבָא דְהִינוּן עַבְדִין עוֹבְדֵי עַמֵיהּ יִתְחַל עֲלֵיהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יטמא בעל בעמיו להחלו" - (ת"כ) לא יטמא לאשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו וכן פשוטו של מקרא לא יטמא בעל בשארו בעוד שהיא בתוך עמיו שיש לה קוברין שאינה מת מצוה ובאיזה שאר אמרתי באותו שהיא להחלו להתחלל הוא מכהונתו

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[טו] "לא יטמא בעל בעמיו" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו' מטמא להם בין פסולים בין כשרים, יכול אף לאשתו יטמא בין כשרה בין פסולה?... תלמוד לומר "לא יטמא בעל בעמיו"-- יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא. הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה.

[טז] "בעמיו"-- בזמן שעושים כמעשה עמיו, לא בזמן שפירשו מדרכי ציבור.

"להחלו"-- נהג מנהג כזה הרי הוא חולין. יכול יהא חולין לעולם? תלמוד לומר "להחלו"-- בזמן שהוא מתעסק עמו הרי הוא חולין. פירש, הרי הוא בקדושתו.

<< · מ"ג ויקרא · כא · ד · >>