מ"ג ויקרא כא ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְלַאֲחָתֵיהּ בְּתוּלְתָא דְּקָרִיבָא לֵיהּ דְּלָא הֲוָת לִגְבַר לַהּ יִסְתָּאַב׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּלְאַחְתֵיהּ בְּתוּלְתָּא דִקְרִיבָא לֵיהּ וְלָא מְאַרְסָא וּדְעַד כְּדוֹן לָא הֲוַת מִיבְעֲלָא לִגְבַר לָהּ יִסְתָּאֵב: |
רש"י
"אשר לא היתה לאיש" - למשכב
"לה יטמא" - מצוה (ת"כ יבמות צז)
ואם תאמר, תינח ד"קרובה" דגבי אחותו בא לרבות ארוסה, אבל "הקרוב אליו" אצל שארו (פסוק ב) למה, כבר למדנו מזה (תו"כ שם) "הקרוב אליו" למעט הארוסה, שלא יטמא לאשתו ארוסה. ואם תאמר, ומאי שנא דגבי אשתו אתא "הקרוב אליו" למעט את ארוסה, ואילו גבי אחותו אתא "הקרובה אליו" לרבות את הארוסה, ואין זה קשיא, ד"שארו" היא אשתו - משמע אפילו ארוסה, ולכך אי לאו "קרובה" הוה אמינא כל שהיא אשתו נקרא "שארו", דמנא לן לומר דנעשה אשתו על ידי נשואין, לכך אתא "הקרובה" לומר לך שקרובה אליו לגמרי. אבל גבי אחותו, מהיכי תיתי ארוסה, דהא "לא היתה לאיש" כתיב, וארוסה נמי היתה לאיש, ולמה לי למכתב "הקרובה אליו", אלא לכך קרא אתא לומר אם היא קרובה בלבד, אף על גב שנתקדשה לאיש אחר, כיון דקרובה היא - יטמא לה:
[ו] אשר לא היתה לאיש למשכב. כלומר, השתא דאמרינן 'לרבות הארוסה', אם כן הא דכתיב "אשר לא היתה לאיש" צריך לומר שלא היתה לאיש למשכב, ולא לקדושין כמשמעות לשון "אשר לא היתה לאיש" (כ"ה ברא"ם):
[ז] לה יטמא מצוה ליטמא. בתורת כהנים. דאם לא כן, "לה יטמא" למה לי, דהא כבר כתיב (פסוק ב) "כי אם לשארו הקרובה אליו לאמו ולאביו":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ – לְמִשְׁכָּב.
לָהּ יִטַּמָּא – מִצְוָה.
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה א (עריכה)
[יא] "ולאחותו הבתולה"-- פרט לאנוסה ולמפותה. או יכול שאני מוציא את מוכת עץ? תלמוד לומר "אשר לא היתה לאיש"-- שהויתה על ידי איש ולא שהויתה בדבר אחר.
[יב] "הקרובה"-- לרבות את הארוסה. "אליו"-- לרבות את הבוגרת.
"לה יטמא"-- מצוה. לא רצה לטמא מטמין אותו בעל כרחו. ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח ולא רצה לטמא לה, ודחפוהו חכמים וטימאוהו בעל כרחו.
[יג] "לה יטמא"-- מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק.
"לה יטמא"-- אינו מטמא לאחרים עמה, שלא יאמר "הואיל ונטמאתי, אלקט עצמות פלוני בידי".
"לה יטמא"-- אינו מטמא על איבריה, שאין אדם מטמא על אבר מן החי מאביו. אבל מטמא הוא על עצם כשעורה מאביו. ר' יוסי אומר אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו.
[יד] מעשה ביוסף פן פכסס שעלת נומי על רגלו ובקש הרופא לחותכה. אמר לו כשתניח בה כחוט השערה הודיעני. חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו. קרא לנחוניא בנו. אמר לו "חוניא בני, עד כאן היית חייב ליטפל בי. מיכן ואילך צא לך, שאין מטמא על אבר מן החי מאביו." וכשבא דבר לפני חכמים אמרו, על זה נאמר "יש צדיק אובד בצדקו"-- הצדיק אבד וצדקו עמו.