מ"ג ויקרא יא ל
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָאֲנָקָ֥ה וְהַכֹּ֖חַ וְהַלְּטָאָ֑ה וְהַחֹ֖מֶט וְהַתִּנְשָֽׁמֶת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַלָּא וְכוֹחָא וְהַלְטְתָא וְחוּמְטָא וְאָשׁוּתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמִינְקַת חִיוְיָא וְכוֹחָא וּשְׁמָמִיתָא וְקִיצוֹנָא וְסַלְמַנְדְרָא: |
רש"י
"הלטאה" - לישרד"ה
"החמט" - לימצ"ה
"תנשמת" - טלפ"ארש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַלְּטָאָה – לוישרד"א [leiserde = לטאה].
חֹמֶט – לימצ"א [limace = חילזון ערום].
תִּנְשָׁמֶת – טלפ"א [talpe = חפרפרת].
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אבל הענין הוא מכללי דרכי התורה שכל נתיבותיה שלום שלא רצתה לטמא הנחש במגעו שאם כן היה אדם נמנע מלהרגו כדי שלא יטמא. ומזה הזכיר כל הולך על גחון שהוא הנחש, והולך על ארבע שהוא עקרב, ומרבה רגלים והוא ששמו נדל, מפני שהן בריות מזיקות לבני אדם בארס שלהם ויש בהם מחליאות ויש בהם ממיתות, והזכיר בהם לא תאכלום כי שקץ הם, לא אסר כי אם האכילה אבל טהר את המגע, משא"כ בשמונה שרצים שאין להם ארס כלל.