פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ויקרא יא טו

מקראות גדולות ויקרא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
את כל ערב למינו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵ֥ת כׇּל־עֹרֵ֖ב לְמִינֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
יָת כָּל עוֹרְבָא לִזְנֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְיַת כָּל עוֹרְבָא לִזְנֵיהּ:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ד] "...עורב" -- זה עורב,  "כל עורב"-- להביא עורב העמקי ועורב הבא בראשי יונים,
"למינו"-- להביא את הזרזורים, "למינו"-- להביא את הסנונית.

[ה] "נץ" -- זה הנץ,"למינהו" -- להביא בר חריא.


מה תלמוד לומר "למינה..למינו...למינהו...למינה" ארבעה פעמים?

  • שיכול אלו יהיו אסורים והשאר יהיו מותרים?
  • תלמוד לומר "למינהו למינהו" -- ריבה.
  • הא כיצד? הריני למד מן המפורש --
  • [ו] מה הנשר מפורש -- אין לו זפק, ואין לו אצבע יתירה, ואין קורקבנו נקלף, ודורס ואוכל -- אף כל כיוצא בו אסור.
  • מה תורים ובני יונה מיוחדים שיש להם זפק, ואצבע יתירה, וקרקבנו נקלף, ואין דורסים ואוכלים -- אף כל כיוצא בהם מותר.


[ז] "כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם" --

  • יכול יהא הכל אסור?    תלמוד לומר "אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע".
  • יכול יהא הכל מותר?    תלמוד לומר "ארבה וסלעם חרגל וחגב".
  • אין לי אלא אלו בלבד; מנין לרבות שאר המינים?    תלמוד לומר "למינהו...למינהו" -- ריבה. הא כיצד? הריני למד מן המפורש --
  • [ח] מה ארבה מפורש יש לו ארבעה רגלים וארבע כנפים וקרסוליו וכנפיו חופים את רובו -- אף כל כיוצא בו מותר.
  • ר' יוסי אומר ושמו "חגב".

ר' אלעזר ברבי יוסי אומר "אשר לא כרעים"-- אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן.


[ט] "ארבה" -- זה גובאי, "סלעה" -- זה חרשון, "חרגול" זה נפול, "חגב" זה נדיין (ס"א נדוין).

מה תלמוד לומר "למינהו..למינהו" ד' פעמים?    להביא צפורת כרמים, ויוחנא ירושלמית, והצדיא, ואת הערצוביא, ואת הארזבונית.


[י] רבי אומר "וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים..שקץ הוא לכם"-- אם יש לו חמש הרי זה טהור.


"שקץ הוא"-- פרט לעירוביו.     מכאן אמרו חכמים חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים -- לא פסלו את צירן. העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.



<< · מ"ג ויקרא · יא · טו · >>