מ"ג הושע ד יט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צָרַ֥ר ר֛וּחַ אוֹתָ֖הּ בִּכְנָפֶ֑יהָ וְיֵבֹ֖שׁוּ מִזִּבְחוֹתָֽם׃
תרגום יונתן (כל הפרק)
עוֹבְדֵי רַבְרְבֵיהוֹן לָא תַקְנִין כְּמָא דְלֵית אֶפְשַׁר לְמֵיצַר רוּחַ בְּכָנָף כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן סָנְאָה וְיִבְהֲתוּן מֵאֱגוֹרֵי טַעֲוָתְהוֹן:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"צרר רוח" - ר"ל הרוח קשר את עצמו אל העדה בכנפיה להוליכם מהר בגולה ואז יבושו מן הזבחים שעשו אל העבודת כוכבים כי לא ימצאו בהם עזר ורק המה לבושת ולכלימה
מצודת ציון
"צרר" - ענין קשירה כמו מי צרר מים (משלי ל)
"בכנפיה" - מלשון כנף והמשילה לעוף שהרוח נושאה