קטגוריה:הושע ד יט

<< · מ"ג הושע ד · יט

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צָרַ֥ר ר֛וּחַ אוֹתָ֖הּ בִּכְנָפֶ֑יהָ וְיֵבֹ֖שׁוּ מִזִּבְחוֹתָֽם׃

עוֹבְדֵי רַבְרְבֵיהוֹן לָא תַקְנִין כְּמָא דְלֵית אֶפְשַׁר לְמֵיצַר רוּחַ בְּכָנָף כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן סָנְאָה וְיִבְהֲתוּן מֵאֱגוֹרֵי טַעֲוָתְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צרר רוח אותה בכנפיה" - נדבק הרוח בכנפיה כעוף הזה שאין הרוח מניחתו לשכון עד שמוליכו למרחוק כן יבואו האויבים עליהם ויגלום בגולה ואז

"יבשו מזבחותם" - מזבחי תועבותם שאין פונים אליהם כאשר יאמר חטא חטאה כן יאמר זבח זבחה מן המקומות שהיו זובחים שם וכן ת"י מאיגורי תועבתהון מדרש תנחומא מצאתי לשון אגדות כאד' המאיים על איש המקניטו חייך שאני צורר לך בכנפיך כך המקרא הזה מאיים על ישראל קנאתי קשורה וחמתי להנקם באחרית ויבושו ממעשיהם