פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות הושע


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יהָ וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אוֹכָחוּ לִכְנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַרוּ לָהּ אֲרֵי הִיא לָא מִתְעַנְיָא בְּפוּלְחָנִי וּמֵימְרִי לָא מְקַבֵּל צְלוֹתָהּ עַד דְתַעֲדֵי עוֹבָדָהָא בִּישַׁיָא מִקֳבֵיל אַפָּהָא וּפוּלְחַן טַעֲוָתָהָא מִבֵּין קִרְוָהָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ריבו באמכם" - בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם לדורות הבאים

"מבין שדיה" - דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם ויונתן תירגם ופולחן טעותהא מבין קירוהא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ריבו", (תשובת השם), א"כ אתם הבנים "ריבו באמכם" ותוכיחו אותה על זנותה, כי כל זמן "שהיא לא אשתי" והיא זונה מאחרי, הלא "אנכי לא אישה" ואין הבנים בני, ומוטל עליכם הבנים לריב עם אמכם שתטיב את דרכה, וזה תשובה אל הושע שא"כ מוטל על הנביאים, והושע מכללם, לריב עם האם דהיינו הכנסיה ולהוכיח אותה ולהחזירה למוטב "ותסר", ריבו אתה "שתסר זנוניה מפניה" הוא הע"ז שעובדת בפרהסיא עד שעניני הזנות נראים על פניה, "ונאפופיה מבין שדיה" היא תאות הנאוף עצמו המוסתרים בין שדיה, שהם יצרא דע"ז ויצרא דעריות:


ביאור המילות

"ריבו באמכם". סתם ריב נקשר עם את או עם. ואם נקשר עם למ"ד מורה שרב בשביל חברו, כמו האתם תריבון לבעל (שופטים ו' ל"א), או בשביל עצמו, איש אשר יריב לו, פי' שהבעל יריב על כבוד עצמו, כמו אם אלהים הוא יריב לו (שם). ואם נקשר עם מלת אל מורה שמציע טענותיו לפניו, כמו כי יבואו לריב אלינו (שופטים כ"א כ"ב), וכן למה תריבו אלי (ירמיה ב'), צדיק אתה ה' כי אריב אליך (שם י"ב), הצעת הטענות והוכוחים. וריב הנקשר עם ב' רב עמו על שמגיע לו רע על ידו, וירב בלבן וכו' כי דלקת אחרי. וכן פה ריבו שתסיר זנוניה, כי יגיע לכם רע על ידם, כי את בניה לא ארחם:

"זנוניה, ונאפופיה". זנות מציין היציאה מרשות בעלה וההפקר. וזנונים מציין ההפקר בפרהסיא (כנ"ל א' ב'). ונאף. מציין תאות הניאוף (כמ"ש ירמיה ג' ח', יחזקאל ט"ז ל"א), ובהשאלה בא זנות על יצרא דע"ז, וניאוף על יצרא דעריות, לכן אמר "מבין שדיה". ונאפוף מורה התמדת הניאוף, שהשמות שנכפל בם למ"ד הפעל מורה על חזוק הפעולה והתמדתה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותסר" - מוסב על תחלת המקרא לומר ריבו בה שתסר זנוניה וגו' ר"ל שלא תצבע עוד פניה להזנות אחריה ולא תשים עוד בין שדיה בשמים המעלים ריח טוב להלהיב לב הנואפים ר"ל מעתה תעזוב דרכה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה

"ריבו באמכם ריבו" - כל הכנסיה יחד יקראו אם וכאלו יאמר אל הצדיקים שבדור עשו מריבה עם כל הכנסיה על רוע דרכה כי מעתה היא לא אשתי כי סרתה מעלי ואנכי לא אישה להזמין לה ספוקה

מצודת ציון

"אישה" - בעלה

"ונאפופיה" - מלשון ניאוף

<< · מ"ג הושע · ב · ד · >>