מ"ג דברים לב יג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ירכבהו על במותי [במתי] ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יַרְכִּבֵ֙הוּ֙ עַל־בָּ֣מֳתֵי במותי אָ֔רֶץ וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י
וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע וְשֶׁ֖מֶן מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אַשְׁרִינוּן עַל תּוּקְפֵי אַרְעָא אוֹכֵילִנּוּן בִּזַּת שָׂנְאֵיהוֹן יְהַב לְהוֹן בִּזַּת שַׁלִּיטֵי קִרְוִין וְנִכְסֵי יָתְבֵי כַּרְכִין תַּקִּיפִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אַשְׁרִינוּן עַל כַּרְכֵי אַרְעָא דְיִשְרָאֵל וְאַיְיכוֹל יַתְהוֹן תַּפְנוּקֵי עַלְלַת חַקְלָאָה וְאוֹנִיק יַתְהוֹן דוּבְשָׁא מִפֵּירָהָא דְמִתְרַבְיָין עַל כֵּיפִין וּמִשְׁחָא מִזֵיתָהָא וּמְלַבְלְבִין מִטִנְרִין תַּקִיפִין: |
| ירושלמי (קטעים): | אַרְכְּבִינוּן עַל בָּמָתָא דְאַרְעָא וְאַיְיכַל יַתְהוֹן עֲלָלַת תַּפְנוּקֵי מַלְכִין וְאַיְינִיק יַתְהוֹן דְבַשׁ מִן כֵּיפָא וּמְשַׁח יַתְהוֹן מִן כּוֹף שָׁמִיר טִינְרָא: |
רש"י
"ירכבהו וגו'" - ע"ש שא"י גבוה מכל הארצות
"ויאכל תנובות שדי" - אלו פירות א"י שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות
"וינקהו דבש מסלע" - מעשה באחד שאמר לבנו בסיכני הבא לי קציעות מן החבית הלך ומצא הדבש צף על פיה אמר לו זו של דבש הוא א"ל השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה
"ושמן מחלמיש צור" - אלו זיתים של גוש חלב
"במותי ארץ" - לשון גובה
"שדי" - לשון שדה
"חלמיש צור" - תקפו וחזקו של סלע כשאינו דבוק לתיבה שלאחריו נקוד חלמיש וכשהוא דבוק נקוד חלמישרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יַרְכִּבֵהוּ וְגוֹמֵר – עַל שֵׁם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת (ספרי שטז).
וַיֹּאכַל תְּנוּבוֹת שָׂדָי – אֵלּוּ פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁקַּלִּים לָנוּב וּלְהִתְבַּשֵּׁל מִכָּל פֵּירוֹת הָאֲרָצוֹת (שם).
וַיֵנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע – מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לִבְנוֹ בְּסִכְנִי: הָבֵא לִי קְצִיעוֹת מִן הֶחָבִית. הָלַךְ וּמָצָא דְּבַשׁ צָף עַל פִּיהָ, אָמַר לוֹ: זוֹ שֶׁל דְּבַשׁ הִיא! אָמַר לוֹ: הַשְׁקַע יָדְךָ לְתוֹכָהּ, וְאַתָּה מַעֲלֶה קְצִיעוֹת מִתּוֹכָהּ (שם).
וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר – אֵלּוּ זֵיתִים שֶׁל גּוּשׁ חָלָב (שם).
בָּמֳתֵי אָרֶץ – לְשׁוֹן גֹּבַהּ.
שָׂדָי – לְשׁוֹן שָׂדֶה.
חַלְמִישׁ צוּר – תָּקְפּוֹ וְחָזְקוֹ שֶׁל סֶלַע. כְּשֶׁאֵינוֹ דָּבוּק לַתֵּבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו, נָקוּד "חַלָּמִישׁ" (לעיל ח,טו); וּכְשֶׁהוּא דָּבוּק, נָקוּד חַלְמִישׁ.
רשב"ם
דבש תמרים ושמן שגדילים על ההרים:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ויאכל תנובת שדי - אלו פירות א"י, שקלים לאכול מפירות של כל הארצות:
ויניקהו דבש מסלע - כגון סכני וחברותיה. מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני: צא והבא לי קציעות מן החבית. אמר לו: אבא, של דבש היא! אמר לו: השקע ידך לתוכה, ואתה מעלה קציעות מתוכה:
ושמן מחלמיש צור - אלו זיתים של גוש חלב. מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בציפורי: עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, הלך ומצא את העלייה שצפה בדבש: