ספורנו/דברים/לא

<< · ספורנו · דברים · לא · >>

א

"וילך משה" התעורר לזה כמו וילך איש מבית לוי. וילך ויעבוד ודומיהם. וזה שאחר שהשלים עניני כריתת הברית התעורר לנחם את ישראל על מיתתו כדי שלא יערבבו שמחת הברית הראויה להם להורות על היותם מקבלים הברית בשמחה על דרך ישמח ישראל בעושיו כאמרו וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך:

ב

"בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" ואין להתעצב על מיתתי שלא הייתי ראוי להיות עוד בטבע: " לא אוכל עוד לצאת ולבא" וגם אם הייתי חי לא הייתי יכול לצאת ולבא לפניכם בזקנתי: " וה' אמר אלי לא תעבור" וגם אם הייתי יכול לצאת ולבא הנה ה' אמר אלי לא תעבור ואם כן טוב לכם שאמות כדי שתוכלו לעבור:

ג

"ה' אלהיך הוא עובר לפניך" וכמו כן אין לכם להתעצב על מה שתאבד מכם הנהגתי כי אמנם ה' אלהיך עובר לפניך ובכן תזכו להנהגה יותר טובה מהנהגתי: יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה'. כי אמנם יהושע אינו המנהיג אבל הוא עובר לפניך במצות האל יתעלה, שהוא המנהיג:

ו

"לא ירפך" כי יחזיק בידך בעת המלחמה: " ולא יעזבך" אחרי כן שלא יגרע ממך עיני השגחתו ולא יתקוממו סביבותיך:

ז

"כי אתה תבוא" אע"פ שאני לא זכיתי לזה:

ט

"את התורה הזאת" פרשת המלך שצוה עתה שיקרא בהקהל: " ויתנה אל הכהנים בני לוי" שמידם יקבלנה המלך הקורא כאותה ששנינו הסגן נותנו לכ"ג וכ"נ למלך: " הנושאים את ארון" שנשאו בעת התחדש נס בו: " ואל כל זקני ישראל" שמידם יקבלו הכהנים את התורה בהקהל כאותה ששנינו חזן הכנסת נותן לראש הכנסת וראש הכנסת לסגן:

יב

"למען ישמעו" יבינו חכמי העם: " ולמען ילמדו" ולמען ילמדו מהם הכלתי מבינים: " ויראו את ה' אלהיכם" בהבינם גדלו הבא בתורתו במופתים שכליים:

יג

"ובניהם אשר לא ידעו" שלא היו יודעים לשאול בהיותם טף: " ישמעו" שמיעת האזן או ששמעו שנאמרו דברים בה: " ולמדו" ישאלו בגדלם וילמדו מן המבינים:

יז

"ועזבתים" ביד מחריבי הבית שיגברו עליהם: "והסתרתי פני מהם" אעלים עיני חמלתי מהם כבלתי רואה בצרתם: "על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות". בשביל שסלק שכינתו מתוכנו היו אלה לנו ובחשבם זה לא יפנו להתפלל ולא לשוב בתשובה:

יח

"ואנכי הסתר אסתיר פני מהם" לא כמו שחשבו הם באמרם שאיני בקרבם כי אמנם בכל מקום שיהיו תהיה שכינתי מצויה שם כאמרם ז"ל (מגלה פרק בני העיר) בכל מקום שגלו כו' אבל אסתיר פני מהצילם: " על כל הרעה אשר עשה" הוא לעצמו: " כי פנה אל אלהים אחרים" כי בצרות המוצאות אותם על מה שחטאו הם אינם פונים אלי לעזרה בתשובה ובתפלה אבל פונים להמלט באמצעות אחרים:

כא

"כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום." שאינם מצפים להכנס לארץ כדי לעבדני בה כמו שהוא המכוון מאתי כאמרו בעבור ישמרו חוקיו אבל מצפים אותה להשביע נפשם המתאוה וימשך מזה כל הרע שנבא כאמרו וישמן ישורון ויבעט:

כג

"ויצו את יהושע" האל ית' מנה אז את יהושע לנגיד כמו צויתי שופטים וצוך לנגיד ודומיהם:

כד

"על ספר עד תומם" עם פרשת האזינו ופרשת וזאת הברכה:

כו

"והיה שם בך לעד" יעיד שידעתי שתעזבו את תורת האל ית' שבשביל זה הוצרכתי לשים ספר תורה אחד במקום שלא יכנס שם אדם זולתי כ"ג אחת בשנה ויעיד זה הספר שכל מה שימצא כתוב בספר התורה שימצאו ביד צדיקי הדור הן הן הדברים שנאמר לו למשה מסיני בלי תוספת וחסרון ובזה לא יולד ספק לכם עליהם. אמנם הספד שמצא חלקיהו נראה שהיה הספר שנתן משה אל הכהנים נושאי ארון ברית ה' שהוזכר למעלה שהיה פרשת המלך בלבד ובו כתב יהושע הברית שחדש עם ישראל בשכר שקבלו עליהם בו לעבוד את האל יתעלה באמת ובתמים שהוא בעיון ובמעשה וכשקרא בו יאשיהו וראה שרחקו מכל זה חרד ודרש את ה' על זאת:

כח

"ואדברה באזניהם את הדברים האלה" דברי שירת ה אזינו: " ואעידה בם את השמים ואת הארץ" כאמרו האזינו השמים כו':

כט

"כי ידעתי" אגיד באותה השירה ואעיד בכם שידעתי שתעשו באופן שתקרה לכם הרעה כדי שלא תיחסו העתיד אל המקרה אבל תיחסו אל מה שהשחתם ותתנו לב לשוב כענין ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך פן תאמר עצבי עשם:

ל

"את דברי השירה הזאת עד תומם" עד פרשת כי ידין וכי אשא אע"פ שאינם מכלל דברי ההעדה: