פתיחת התפריט הראשי


מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתּ֔וֹ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי תִחְצוּד חֲצָדָךְ בְּחַקְלָךְ וְתִתְנְשֵׁי עוֹמְרָא בְּחַקְלָא לָא תְתוּב לְמִסְּבֵיהּ לְגִיּוֹרָא לְיַתְמָא וּלְאַרְמַלְתָּא יְהֵי בְּדִיל דְּיבָרְכִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכֹל עוּבָדֵי יְדָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם תְּחַצְדוּן חַצְדֵיכוֹן בְּחַקְלֵיכוֹן וְתִתְנְשׁוּן עוּמְרָא בְּחַקְלָא לָא תְתוּבוּן לְמִסְבֵיהּ לְגִיּוֹרָא לְיַתְמָא וּלְאַרְמַלְתָּא יְהֵי מְטוּל דִּי יְבָרְכֵכוּן מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן בְּכָל עוֹבָדֵי יְדֵיכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושכחת עומר" - ולא גדיש מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה

"בשדה" - לרבות שכחת קמה ששכח מקצתה מלקצור

"לא תשוב לקחתו" -מכאן אמרו: שלאחריו - שכחה, שלפניו - אינו שכחה, שאינו ב"בל תשוב" (משנה פאה ו ד).

"למען יברכך" - ואע"פ שבאת לידו שלא במתכוין, קל וחומר לעושה במתכוין. אמור מעתה: נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה - הרי הוא מתברך עליה (ספרי).

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


קמט.

כי תקצור . פרט לשקצרוהו ליסטים וכרסמוהו נמלים ושברתו הרוח או בהמה.

קצירך . פרט (לשקצרהו עכו"ם) [להקדש ושל אחרים]. מכאן אמרו, עכו"ם שקצר את שדהו ואח"כ נתגייר, פטור מן הלקט ומן השכחה והפאה. ר' יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העומר.

( קצירך . פרט לאחרים. קצירך . פרט להקדש. כשתמצי לומר קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו"ם ולקח ישראל - פטור).

ר' יוסי הגלילי אומר, מכלל שנאמר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר - כל זמן שיש לו קציר, (יש לו עומר ויש לו שכחה) [יש לו שכחה בעומרין]; וכל זמן שאין לו קציר, אין לו (עומר ואין לו שכחה) [שכחה בעומרין]. כשתמצי לומר, קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו"ם ולקח ישראל - פטור.

בשדך . פרט למעמר בשדה חברו, דברי ר' מאיר; וחכמים מחייבים. (מכאן אתה אומר, העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית; שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפיו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה).

ושכחת עומר בשדה . ולא הגדיש. יכול אף שכחו (פועלים) יותר משנים? ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה . מכאן אמרו, שני עומרים שכחה, ג' אינם שכחה. שני צבורי זיתים וחרובין שכחה, ג' אינם שכחה. שני גרגרים פרט, ג' אינן פרט.

בשדה . פרט לטמונה, דברי ר' יהודה; וחכ"א, " בשדה " לרבות את הטמונה. בשדה . לרבות את הקמה. שהיה בדין - ומה עומר שהורע כח עני, יש לו שכחה; קמה שיפה כח עני בה, אינו דין שיש לו שכחה! לא, אם אמרת בעומר שאינו מציל לא את העומר ולא את הקמה, תאמר בקמה שהיא מצלת את העומר ואת הקמה! ת"ל " בשדה ", לרבות את הקמה.

לא תשוב לקחתו . פרט לראשי שורות. מכאן אמרו, ראשי שורות - העומר שכנגדו יוכיח. והעומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר, ושכחו; מודים שאין שכחה. [העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה].

לא תשוב לקחתו . כולו כאחד. וכמה יהיה בו? שערו חכמים בעושה [פחות] מסאתים. מכאן אמרו, העומר שיש בו סאתים ושכחו - אין שכחה. שני עומרים ובהם סאתים - רבן גמליאל אומר לבעל הבית, וחכ"א לעניים. אמר להם רבן גמליאל, וכי מרוב העומרים, יופי כחו של בעל הבית או הורע כחו? אמרו לו יופי כחו. אמר להם, אם בזמן שהוא עומר אחר ובו סאתים ושכחו, אינו שכחה; שני עומרים ובהם סאתים, אינו דין שלא יהו שכחה! [אמרו לו, אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עמרין שהן ככריכות (=עומרים קטנים) !].

לא תשוב לקחתו . מכאן אמר ר' ישמעאל, שבולת של קציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים. (ספק בעל הבית המוציא מעניים עליו הראיה.) [ואם ספק, לבעל הבית], שהמוציא מחברו עליו הראיה. ומנין (לספק) [שספק] לקט - לקט, ספק שכחה - שכחה, ספק פאה - פאה? ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה .

[ למען יברכך ה' א-להיך בכל מעשה ידיך .] א"ר אלעזר בן עזריה, מנין למאבד סלע מתוך ידו, ומצאה עני והלך ונפרנס בה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה? ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' א-להיך . והרי דברים ק"ו - מי שלא נתכוין לזכות וזכה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה; מי שנתכוין לזכות וזכה, עאכו"כ.

<< · מ"ג דברים · כד · יט · >>