מ"ג דברים יט ד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְזֶה֙ דְּבַ֣ר הָרֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־יָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וָחָ֑י אֲשֶׁ֨ר יַכֶּ֤ה אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֥ל שִׁלְשֹֽׁם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְדֵין פִּתְגָם קָטוֹלָא דְּיִעְרוֹק לְתַמָּן וְיִתְקַיַּים דְּיִקְטוֹל יָת חַבְרֵיהּ בְּלָא מַדְּעֵיהּ וְהוּא לָא שָׂנֵי לֵיהּ מֵאֶתְמָלִי וּמִדְּקַמּוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְדֵין הִילְכַת קָטוֹלָא דְיַעֲרוֹק לְתַמָּן וְיֵיחֵי דְּיִקְטוֹל יַת אָחֵיהּ בְּלָא מִתְכַוִין לֵיהּ וְהוּא לָא נְטַר לֵיהּ סְנָא מֵאִתְמְלֵי וּמִדְקֳדָמוֹי: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
[כל רוצח . ] וזה דבר הרוצח . מכאן אמרו, (שביעית י) רוצח שגלה מעירו לעיר מקלט, [ידבר ויאמר "רוצח אני"].
מכלל שנאמר פן ירדף גואל הדם אחרי הרוצח , אין לי אלא רודף וגואל. רודף ואינו גואל, גואל ואינו רודף, לא רודף ולא גואל, מנין? תלמוד לומר " רוצח " " רוצח " ריבה.
מכלל שנאמר כי יחם לבבו , אין לי אלא מי שיש לו חמות הלב. (מכות ט) האב את הבן והבן את האב, (האב את האב והבן את הבן,) מנין? תלמוד לומר " רוצח " " רוצח " ריבה.
עה.
מה תלמוד לומר " שמה " " שמה " " שמה " שלשה פעמים? (מכות ט)
- שם תהיה דירתו,
- שם תהיה מיתתו,
- שם תהיה קבורתו.
מה תלמוד לומר " רעהו " " רעהו " " רעהו " שלשה פעמים? (מכות ט)
- " רעהו ", פרט לאחרים (=גוים) ,
- " רעהו ", פרטו לגר [תושב],
- " רעהו ", כבר קראו הכתוב " רעהו ", שנאמר: "אשר יכה את רעהו בבלי דעת".
עו.
והוא לא שונא לו (מתמול שלשום) . (מכות יא ע"ב) הא אם שונא לו, אינו גולה.
מתמול שלשום . זו שר' יהודה אומר, " תמול " - שנים, " שלשום " - ג'.
(על כן אנכי מצוך. להזהיר ב"ד על כך).
מלבי"ם - התורה והמצוה
עד.
לנוס שמה רוצח וזה דבר הרוצח . ממ"ש " וזה דבר ", דרשו חז"ל שצ"ל "רוצח אני", כמ"ש במכות י. והוא ע"פ מה שבארתי ( אחרי פח ), שדרך חז"ל שכל מקום שכתוב מלת "דבר" - להוראת מלת ענין או עצם מה, יפרשוהו גם כפשוטו מענין "דבור", עי"ש הטעם.
ומה שכפל שם “רוצח" - לנוס שמה כל רוצח , וזה דבר הרוצח , פי' מפני שאמר אח"ז, בטעם שינוס אל עיר מקלטו - פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו . ויש לטעות שזה דוקא אם נמצא גואל הדם, והוא רודף אחריו; וגם אם חם לבבו. אבל אם אין גואל, או שאינו רודף, או שאין לבבו חם - כמו אב על הבן, נאמר שאז בטל הטעם, ואין צריך לישב בעיר מקלטו! עז"א לנוס שמה כל רוצח , שכולל כולם. וכפל " וזה דבר הרוצח ", דהיינו כל רוצח.
עה.
מ"ש (=מה שכתב) "מה ת"ל " שמה " " שמה " ג"פ", היינו (=השלישי) בפ' מסעי; כי בכאן לא נאמר רק ב"פ.
ומ"ש "שם תהיה דירתו", במשנה דמכות יא ע"ב.
ומ"ש "מה ת"ל " רעהו " ג"פ", היינו בפרשה זו. ומשיב ד" רעהו " הראשון לגופיה (שאינו מיותר) . ועז”א, "כבר קראו הכתוב " רעהו " ". הוא מ"ש אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו , לכן קראו " רעהו ", ר"ל שאינו שונאו.
ומ"ש ואשר יבא את רעהו , ומצא את רעהו - חד למעט אחרים וחד למעט גר תושב.
עו.
והוא לא שונא לו מתמל שלשם . כבר באר במשנה דבבא קמא כג ע"ב, שדעת ר"י, שמועד הוא כל שהעידו בו ג' ימים. ואמר אביי, מ"ט דר"י? " תמול " - חד, " מתמול " - תרי, " שלשום " - תלתא. ובארתי זה בתו"ה משפטים קד , שפי' תמול של שלשום. היינו שני ימים קודם לתמול, עיי"ש הטעם.
ולכן אמר ר' יהודה במכות, "איזהו שונא? כל שלא דבר עמו ג' ימים מחמת איבה". פי' ג' ימים חוץ מהיום, עיי"ש.