מ"ג דברים יח כ
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַ֣ךְ הַנָּבִ֡יא אֲשֶׁ֣ר יָזִיד֩ לְדַבֵּ֨ר דָּבָ֜ר בִּשְׁמִ֗י אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּיתִיו֙ לְדַבֵּ֔ר וַאֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔ר בְּשֵׁ֖ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וּמֵ֖ת הַנָּבִ֥יא הַהֽוּא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בְּרַם נְבִיָּא דְּיַרְשַׁע לְמַלָּלָא פִתְגָמָא בִּשְׁמִי יָת דְּלָא פַקֵּידְתֵּיהּ לְמַלָּלָא וְדִימַלֵּיל בְּשׁוֹם טָעֲוָת עַמְמַיָּא וְיִתְקְטִיל נְבִיָּא הַהוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּרַם נְבִי שִׁקְרָא דְיִרְשַׁע לְמַלָלָא פִּתְגָמָא בִּשְׁמִי יַת דְּלָא פַקִידְתֵּיהּ לְמַלָּלָא וְדִי יְמַלֵּל בְּשׁוּם טַעֲוַות עַמְמַיָא וְיִתְקְטֵיל נְבִיָא הַהוּא בְּסַיְיפָא: |
רש"י
"ואשר ידבר בשם אלהים אחרים" - אפי' כוון את ההלכה לאסור את האסור ולהתיר את המותר
"ומת" - בחנק ג' מיתתן בידי אדם (ספרי סנהדרין עא) המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו ונאמר לחברו והמתנבא בשם ע"א אבל הכובש את נבואתו והעובר על דברי הנביא והעובר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים שנא' אנכי אדרוש מעמו
[טז] מיתתן בידי שמים וכו'. דתנו רבנן בפרק אלו הנחנקין (סנהדרין דף פט.), 'ג' מיתתן בידי אדם', כמו שפירש רש"י כאן. ומפרש התם "אשר יזיד לדבר" זה המתנבא מה שלא שמע. "אשר לא ציויתיו", אבל לחבירו צויתיו. "ואשר ידבר בשם אלקים אחרים" המתנבא בשם עבודה זרה. "ומת הנביא ההוא", סתם מיתה בחנק. 'ושלשה מיתתן בידי שמים וכו, "והאיש אשר לא ישמע אל דברי" (פסוק יט), קרי ביה 'אשר לא ישמיע דברי', זהו נביא הכובש נבואתו. ונראה, מדלא כתיב 'אשר לא ישמע אל דברי הנביא' דרשו כן, דהוי למכתב 'אשר לא ישמע אל דברי הנביא', כדכתיב (פסוק טו) "אליו תשמעון", דהרי הנביא מדבר, אלא לדרוש 'אשר לא ישמיע'. אי נמי, דהוי למכתב 'אשר יעבור את דברי'. "אשר לא ישמע" כמשמעו, מי שלא ישמע אל הנביא. והעובר על דברי עצמו גם כן הוא בכלל "אשר לא ישמע אל דברי":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים – אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה, לֶאֱסֹר אֶת הָאָסוּר וּלְהַתִּיר אֶת הַמֻּתָּר (שם ושם).
וּמֵת – בְּחֶנֶק (ספרי קעח; סנהדרין שם ע"ב). שְׁלֹשָׁה מִיתָתָן בִּידֵי אָדָם: הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ וְנֶאֱמַר לַחֲבֵרוֹ, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, וְהָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, וְהָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, מִיתָתָן בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ" (לעיל פסוק יט; ספרי קעז; סנהדרין שם).
רמב"ן
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
"אך הנביא אשר יזיד וגו'".
צריך לדעת,
- א' אומרו "אך", גם אומרו "אשר יזיד" ולא הספיק לומר "אשר ידבר וגו'",
- ב' אומרו "וכי תאמר בלבבך וגו' אשר ידבר וגו' ולא יהיה הדבר וגו'" פשיטא שאם לא יהיה מה שצוה שלא דבר ה' הדבר ההוא,
- ג' אומרו "אשר ידבר בשם ה'" למה בפסוק שלפניו אמר "בשמי" ובפסוק זה אמר "בשם ה'",
- ד' אומרו "הוא הדבר" שלא היה לו לומר אלא "לא דברו ה'" ואני יודע שחוזר להדבר ההוא:
אכן יתבאר הענין על פי מה שאמר הנביא במעשה יהושפט ואחאב במלחמת רמות גלעד (מלכים א, כב) שכל הנביאים פה אחד דברו לאחאב עלה והצלח, ומדברי מיכיהו בן ימלה נתגלה הדברים שרוח יצא מלפני ה' לפתות אחאב לעלות וליפול במלחמה, ובחידושי על דברי נביאים דקדקתי למה בתחלה עבר על מיכיהו רוח נבות ונתנבא כנביאים הראשונים ואמר עלה והצלח ואח"כ בנבואה אחרונה דבר נבואת ה' ולא הועיל לפניו רוח נבות, ועל הרוח גם כן תמיה אני איך לא קיים שליחותו אשר יצא לעשות, עוד קשה למיכיהו למה בטל עצת ה' ח"ו ומחשבותיו שחשב להפיל אחאב במלחמת רמות גלעד והוא בא וגילה סודו לאחאב עצמו:
אכן הן הנה הדברים אשר העיר ה' בנועם דבריו, לפי שהכל גלוי וצפוי לפני הבורא כי יבא זמן שתצא רוח מלפניו ותטעה הנביאים והגם ששקר דברו עם כל זה אנוסים הם, לזה כשבא לצוות עונש הנביא הקדים ואמר "אך הנביא" אך מיעט נביא כיוצא בזה שידבר דבר ולא יקום ולא ימות, ודקדק לומר "אשר יזיד" להעירך שלא ימות אלא נביא "אשר יזיד לדבר וגו'" לומר אבל נביא שדבר שקר ולא הזיד וכגון שהטעהו רוח נבות שזה אין עליו אשמת דבר כי הרוח בהסכמת ה' יצא והמתנבאים מצדו נקיים הם מהעון. והגם שבסנהדרין (סנהדרין פט, א) אמרו שצדקיהו בן כנענה חייב הגם שרוח נבות הטעתו, הוא מטעם שאמרו שם דהוה ליה למידן אין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד אבל זולת זה פטור היה, והגם שד' מאות נביאים אמרו כן וגם מיכיהו בן ימלה גם כן אמר עלה והצלח וגומר, עם כל זה כולם פתחו פיהם להתנבאות והרוח דברה בפיהם וכשהרגישו שנבאו בסגנון א' לא הוסיפו לדבר עוד בדבר הזה מה שאין כן צדקיהו, ועל זה יאמר "אשר יזיד וגו' ומת וגו'".
ומעתה כאן הבן שואל במה נדע הדבר וגו', ואם ממה שלא יהיה הדבר חיישינן לרוח נבות המטעה וכיוצא בה ולמה יומת האיש הנביא כיון שהרוח שיצא בדבר ה' הטעתו, וכיוצא בדבר אם במעשה רמות לא היה בא מיכיהו וגילה הסוד היו מתחייבים מיתה כל ד' מאות נביאים על לא חמס עשו וה' אוהב משפט, והוא אומרו "וכי תאמר וגו' איכה נדע הדבר אשר לא דברו ה'", כאן כלל דבר ה' לנביא וכלל גם כן דבר ה' לרוח צא ועשה כן:
ואמר "אשר ידבר הנביא וגו'" פירוש אם הנביא יאמר נבואתו בשם ה' והוא מה שדקדק לומר "בשם ה'", "ולא יהיה הדבר וגו'" אז תדע כי בזדון דברו הנביא פירוש ולא בא דברו מצד רוח שהטעתו, והטעם כי לא ינוח רוח שקר בשם ה' הנכבד כי ה' אלהים אמת, והוא אומרו "הוא הדבר אשר לא דברו ה'" פירוש הוא שאני אומר לך עליו שלא דברו ה', וגם לא בא ברוח אלא בזדון, והוא אומרו "בזדון דברו הנביא", אבל יש דבר אחר שהגם שהוא שקר ואין התורה יכולה לומר לך לא דברו ה' בזדון דברו הנביא והוא כשלא ידבר הנביא בשם ה' שהגם שיהיה שקר יש לחוש לרוח כרוח נבות:
ובזה יערב לנפש אדם ענין מיכיהו כי בתחלה לא הזכיר שם ה' ולזה לא היה אומר אלא דברי הרוח עד שנתחכם יהושפט ואמר אליו (דברי הימים ב, יח) "אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה'", פירוש נתחכם לומר לו התנאי שהתנה ה' כאן ואמר אשר ידבר הנביא בשם ה' לפי מה שפירשנו שידבר בשם ה', ובזה אם יש רוח מטעה תפנה מקום, וכן היה כשהזכיר אליו שם ה' ואמר הנביא בשם ה' ברח לו נבות ואמר הנביא האמת במה שהוא:
ובזה נתיישבו כל הדקדוקים שדקדקנו בענין נבואת רמות גלעד והגם שלא מצינו שהזכיר מיכיהו שם ה', הזכירו ומקרא קצר הוא כיון שהזכירו יהושפט וכוון מיכיהו לשם שהזכיר יהושפט הועיל, ולא תקשה מאומרו שם כמה פעמים אני משביעך וגו' בשם ה' שיראה שהשביעו כמה פעמים לדבר בשם ה', כי אולי שלא הרגיש מיכיהו בדקדוק זה של יהושפט אלא בפעם אחרונה:
או אפשר כי מאמר בשם ה' אינו נסמך למאמר אני משביעך אלא מאמר בפני עצמו שחדש באחרונה, ולפי זה לא קשה למה גילה מיכיהו סוד ה', כי יחרב העולם ולא ישתנה מקור האמת לייחד שמן על דבר שקר ח"ו, ומה גם כי על כל פנים עשה הרוח פעולתו כי לא האמין אליו אחאב ועלה ונפל ונמצאת מחשבת ה' קיימת ולא מתייחס השקר לשם ה' אלהים אמת: