מ"ג דברים ט כא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרף אתו באש ואכת אתו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד מן ההר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַ֘חְתִּי֮ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ ׀ בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת־עֲפָר֔וֹ אֶל־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן־הָהָֽר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיָת חוֹבַתְכוֹן דַּעֲבַדְתּוּן יָת עִגְלָא נְסֵיבִית וְאוֹקֵידִית יָתֵיהּ בְּנוּרָא וְשַׁפִית יָתֵיהּ בְּשׁוֹפִינָא יָאוּת עַד דַּהֲוָה דַּקִיק לְעַפְרָא וּרְמֵית יָת עַפְרֵיהּ לְנַחְלָא דְּנָחֵית מִן טוּרָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְיַת סוּרְחַנְתְּכוֹן דַּעֲבַדְתּוּן יַת עֵיגְלָא נְסֵיבִית וְאוֹקֵדִית יָתֵיהּ בְּנוּרָא וְשַׁפְיַית יָתֵיהּ בְּשׁוֹפָנָא טַבְאוּת עַד דַּהֲוָה דָקִיק כְּעַפְרָא וּטְלָקִית יַת עַפְרֵיהּ לְנַחֲלָא דְנָחִית מִן טַוְורָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"טחון" - לשון הווה כמו הלוך וכלות מולאנ"ט (בלע"ז מאהלענד)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

טָחוֹן – לְשׁוֹן הֹוֶה, כְּמוֹ: "הָלוֹךְ וְגָדוֹל" (שמ"ב ה,י); מולנ"ט [molant = בְּטָחְנוֹ‏[2]] בְּלַעַז.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואמר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד מן ההר" - ולא הזכיר כי השקהו אותם דרך כבודם שלא רצה לאמר להם שעשה בהם מעשה הסוטות

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואת חטאתכם וגו' לקחתי וגו'. רמז שבמעשהו בעגל פעל גם כן בבחינת החטא ושרף כח הרע שנעשה ממעשיהם, ועיין מה שכתבתי בפרשת כי תשא בפסוק (ל"ב כ') ויקח את העגל אשר עשו:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

לעפר. ג' במס' אשר דק לעפר. וידק לעפר. הדק לעפר ביאשיהו כשביער העכו"ם והיינו דאמרינן בע"ג תמפרר וזורה לרוח:

<< · מ"ג דברים · ט · כא · >>


  1. ^ ר' לעיל מס' 3209 (על רש"י במדבר ו,כג).
  2. ^ ר' לעיל מס' 3209 (על רש"י במדבר ו,כג).