מ"ג דברים טז טז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה את פני יהוה ריקם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כׇל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָ֖ה רֵיקָֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | תְּלָת זִמְנִין בְּשַׁתָּא יִתַּחְזוֹן כָּל דְּכוּרָךְ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי בְּחַגָּא דְּפַטִּירַיָּא וּבְחַגָּא דְּשָׁבוּעַיָּא וּבְחַגָּא דִּמְטַלַּיָּא וְלָא יִתַּחְזוֹן קֳדָם יְיָ רֵיקָנִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | תְּלַת זִימְנִין בְּשַׁתָּא יִתְחֲמוּן כָּל דְּכוּרֵיכוֹן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּאַתְרָא דְיִתְרְעֵי בְּחַגָּא דְפַטִּירַיָא וּבְחַגָּא דְשָׁבוּעַיָא וּבְחַגָּא דִמְטָלַיָא וְלֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לְמִתְחַמְיָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן רֵיקָנוּן מִכָּל מִצְוָתָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
שלוש פעמים בשנה . (חגיגה ג) אין " פעמים " אלא (זמנים) [רגלים]. וכה"א (ישעיה כו) תרמסנה רגל, רגלי עני פעמי דלים .
יראה . כדרך שבא לראות כך בא ליראות.
רג.
(זכורך) [זכור.] להוציא את הנשים.
זכור . להוציא טומטום ואנדרוגינוס.
כל זכורך . להביא את הקטנים.
(מכאן אמרו) (חגיגה ב) איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי; שנאמר זכורך . ובית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית; שנאמר רגלים .
רד.
את פני ה' א-להיך . אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך.
רה.
בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות . (ר"ה ד) רבי (שמואל) [שמעון] אומר, אין תלמוד לומר " חג הסוכות ", שבו מדבר הכתוב! אלא מה תלמוד לומר " חג הסוכות ", מלמד שאינו עובר ב"בל תאחר", עד שיעברו רגלי כל השנה.
רו.
ולא יראה את פני ה' ריקם. מן (הצדקה) [הקרבן]. וחכמים נתנו שעור, בית שמאי אומרים [הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף, ובית הלל אומרים] הראיה מעה כסף (ושמחה) [והחגיגה] שתי כסף.
מלבי"ם - התורה והמצוה
רב.
שלוש פעמים . ובפ' משפטים אמר " שלש רגלים ". ופרשתי שם, מפני שהיה דרך ללכת ברגל ולהוציא החגרים. ופה אמר " פעמים ", והוא ג"כ נרדף עם "רגלים" בצד (=בענין) זה, להורות על הדריכה.
ופעמים מציין סוף הרגל, ומוציא - פרט לבעלי קבין. שסוף הרגל לבוש במנעל, לא הקטע שסוף הרגל מקוצץ, עיין בגמ'.
וכן סומא פטור, ממה דכתיב " יראה ". דכתיב ג"פ " יראה ", לדרוש שתהיה הראיה שלמה, גם מצד הבא לראות. ועיין בחגיגה ד.
רג.
כל זכורך . מוציא נשים וטומטום ואנדרוגינוס. ועיין מ"ש בהתו"ה ויקרא באורך.
ומ"ש "להביא את הקטנים" מפרש בגמ', דמיירי בהגיע לחינוך, והוא דרבנן. והדרשה דפה אסמכתא, עיי"ש.
רד.
יראה את פני . ראיה בנפעל, מקושר תמיד עם למ"ד השמוש, או עם מלת "אל". לבד בראיה ברגל, מצאנוהו כמה פעמים, מקושר עם מלת "את". כי הפנים מציינים ג"כ, היותו פונה ומתכוין לאותו דבר. וכמ"ש בספרא ( אחרי קיח ) " ונתתי פני , פונה אני מכל עסקי, ועוסק בה". ושם ציינתי עוד דוגמאות לזה.
ועז"א יראה את פני , שהפניה והכונה העליונה נפעלת ממצוה זאת, לעסוק בך ולהשגיח בך לטובה.
רה.
בחג המצות וגו' . לא היה צ"ל זה, שכבר הזכיר כל רגל בפני עצמו! ופי' חז"ל, מפני שלמד בספרא אמור קצ , שאינו עובר על בל תאחר ברגל א' שלא הביא. ממ"ש אלה תעשו לה' במועדיכם , היינו במועדים של כל ימות השנה, ולא נדע מאיזה רגל נחשב. לכן סדרם פה, שסדרם הוא - חג המצות, שבועות סוכות. ולכן הזכיר שנית שם סוכות, שבו עסק לומר שהוא אחרון כדעת ר"ש בר"ה ד.
רו.
ולא יראו פני ריקם. הבא לעזרה ולא הביא קרבן, עובר בל"ת. ואין שעור מה"ת רק מדרבנן. (עיין בחגיגה ב ובחגיגה ז ובירושלמי פ"ק דפאה).