מ"ג דברים טו ד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך יהוה בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לרשתה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹֽתֵן־לְךָ֥ נַחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לְחוֹד אֲרֵי לָא יְהֵי בָךְ מִסְכֵּינָא אֲרֵי בָרָכָא יְבָרְכִנָּךְ יְיָ בְּאַרְעָא דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ אַחְסָנָא לְמֵירְתַהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לְחוֹד אִין אַתּוּן עֲסִיקִין בְּמִצְוָתָא דְאוֹרַיְיתָא לָא יֶהֱוֵי בְכוֹן מַסְכְּנָא אֲרוּם בְּרָכָא יְבָרְכֵכוּן יְיָ בְּאַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן אַחְסָנָא לְמֵירְתָהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶבְיוֹן – דַּל מֵעָנִי; וּלְשׁוֹן אֶבְיוֹן, שֶׁהוּא תָּאֵב לְכָל דָּבָר (מכילתא מסכתא דנזקין פרשה כ; ויק"ר לד,ו).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והעבטת גוים רבים. כלומר תקחו עבוטו ממנו, כלומר תמשכנו אותם. ואמר כי לא יחדל אביון, אם אינן זכאין.
כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. סוד הכתוב מבואר, והוא כענין שהזכיר למעלה (דברים יד) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה, כי השם הגדול הוא המברך והבוחר, והבן זה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אלא ודאי כך פירושו, שכל עניי ארצך ראוי להקדים לעניי חוץ לארץ וכל הפרשה מדברת בזמן שעושין רצונו כמובן מלשון רק אם שמוע וגו' וכשאמר כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך. כל האחדים הללו מורים באצבע שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום ברוך הוא אז לא ימצא שם אביון כי אם אחד מעיר ואחד ממשפחה והוא בלתי שכיח כלל, וכשאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מדבר בחוץ לארץ והוא בזמן שאין עושין רצונו מאחר שלא עלו לארץ ישראל עם אחיכם כמו שנעשה בימי עזרא שרובם לא עלו מבבל ושם לא יחדל אביון מקרב הארץ היינו מכלל הארץ ולכך לא אמר ארצך, וכל פסוק כי לא יחדל אביון הוא תירוץ על פסוק ראשון שאמר כי יהיה בך אביון וגו' בארצך למה נקט בארצך והלא מצוה זו נוהגת גם בחוץ לארץ ע"ז אמר כמתרץ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. דהיינו בחוץ לארץ ותטעה לומר מאחר שעניי חוץ לארץ יבואו אליך מארץ רחוקה אין נכון לדחותם ויהיו קודמים לעניי ארצך ע"כ אנכי מצוך פתוח תפתח את ידך לעניך ולאביונך בארצך. ר"ל לכך אמרתי לך למעלה בארצך לגזור אומר שהדין עם עניי ארצך שהם קודמים לעניי חוץ לארץ אשר מקרב הארץ.
ומ"ש על כן אנכי מצוך לאמר. כי האמירה עיקר וטובה מן הנתינה שהרי הנותן פרוטה לעני מתברך בו' ברכות והמפייסו בי"א ברכות (ב"ב ט, ב) וזהו לאמר לו דברי ריצוי ופיוס. וי"א לאמר פתוח תפתח. שיזרז גם אחרים על הצדקה ויאמר להם פתוח תפתח וגו'.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כי ברך יברכך ה' בארץ. מגיד הכתוב שאין ברכה תלויה אלא (באנכי) [בארץ].
(אני) [אשר] ה' אלהיך נותן לך לרשתה. בשביל שתירש (תכבש).
רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. מכאן אמרו: שמע אדם קימעא, משמיעים אותו הרבה; שמע אדם דברי תורה, משמיעים אותו דברי סופרים.
לשמור לעשות את כל המצוה הזאת. שתהיה מצוה קלה (חמורה) [חביבה] עליך כמצוה חמורה.
כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך. ומה דבר לך? (דברים כח) ברוך אתה בעיר וגו'.
והעבטת גוים רבים. יכול תהא אתה לוה (בסלע) [סלע] ומלוה (בשקל) [שקל], כדרך שאחרים עושים? ת"ל: ואתה לא תעבוט.
ומשלת בגוים רבים. יכול תהיה מושל באחרים ואחרים מושלים בך, כענין שנאמר (שופטים א): ויאמר אדני בזק שבעים מלכים וגו'? לכך נאמר: ובך לא ימשולו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קלב.
אפס כי לא יהיה בך אביון . פי' חז"ל שיאמר שיהיה שנוי בשכר מצוה זאת ממה שנוהג בכל המצות. שבכל המצות שכר מצוה מצוה, היינו שעי"כ שקיים המצות יהיה שכרו שיוכל לקיים מצוה זו תמיד. אם קיים מצות ציצית - זוכה לטלית נאה, והזהיר בקדוש היום - זוכה וממלא גרבי יין, שיוכל לקיים מצות ציצית ומצות קדוש היום בתמידות; כמ"ש בשבת כב, וכענין שאמרו שמצוה גוררת מצוה.
אבל שכר מצוה זו יהיה, שלא תוכל לקיים עוד את המצוה הזאת, כי לא יהיה בך אביון שיצטרך ללוות מעות מאתך. ועז"א מלת " אפס ", ששולל את הקודם. כמו וגם זבת חלב ודבש... אפס כי עז העם ר"ל ולא נוכל לרשת אותה.
ובאר מה " שלא יהיה בך אביון ", הוא " כי יברכך ה' בארץ ", שע"י זכות הארץ שתוכל לירש אותה, ע"כ יברך אותך; וע"י הברכה לא יהיה בך אביון , וכמו שיבאר אח"ז. וז"ש בספרי, "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום - אביונים באחרים". ועז"א "רק אם שמוע תשמע ותעשה רצונו של מקום". ובכ"ז יקוים שכר מצוה מצוה.
ומ"ש מצוה גוררת מצוה - שתוכל לקיים מצות אחרות, ועז"א אם שמוע תשמע . ע"י שתשמע קימעא תשמע הרבה, ואם לא תוכל לקיים מצוה זו (שהרי זו שכרה) תקיים מצוה אחרת, ועז"א לשמור לעשות את כל המצוה הזאת .
והגם שמצוה זו של השמטת החוב היא מצוה חמורה, וכמ"ש הרי"א שמדרך הטבע יקשה מאד על האדם, אף להעשיר הגדול, שאיש שלוה ממנו סכום כסף לא ישלם לו, והוא יאמר לו משמט אני. יקיים נגד זה מצוה קלה והיא חביבה כמצוה חמורה.
עתה מפרש בפרטות מ"ש כי לא יהיה בך אביון . ואמר כי ה' א-להיך ברכך כאשר דבר לך שהם הברכות הנאמרות בפ' כי תבוא, שהבטיחם בעת שישמעו מצות ה', שהתחלתם הוא ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה , וסופם הוא והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט . שהוא מש"ש והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה .
ר"ל כי יצויר שילוו גוים רבים כדרך שאחרים עושים, שלוים מעות ומלוים אותם לאחרים והם לוים ומלוים, לוים סלע ומלוים שקל.
ועוד אומר שם ונתנך ה' לראש ולא לזנב שעז"א ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו , כי יצויר " יהיו לראש " אל מלכים החלשים מהם, “ ולזנב” למלך עז המושל עליהם, כמלכים שלקטו תחת שלחן אדוני בזק שהיו מלכים ולראש וגם היו לזנב לאדוני בזק.
ואחר שתקוים ברכה זו, א"א שימצא בך איש שיצטרך ללות, וז”פ מ"ש אפס כי לא יהיה בך אביון .