מ"ג דברים ד כו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכן ימים עליה כי השמד תשמדון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַעִידֹ֩תִי֩ בָכֶ֨ם הַיּ֜וֹם אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ כִּֽי־אָבֹ֣ד תֹּאבֵדוּן֮ מַהֵר֒ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ לֹֽא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עָלֶ֔יהָ כִּ֥י הִשָּׁמֵ֖ד תִּשָּׁמֵדֽוּן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אַסְהֵידִית בְּכוֹן יוֹמָא דֵּין יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא אֲרֵי מֵיבָד תֵּיבְדוּן בִּפְרִיעַ מֵעַל אַרְעָא דְּאַתּוּן עָבְרִין יָת יַרְדְּנָא לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ לָא תֵירְכוּן יוֹמִין עֲלַהּ אֲרֵי אִשְׁתֵּיצָאָה תִשְׁתֵּיצוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
אַסְהֵידִית בְּכוֹן יוֹמָא דֵין סַהֲדִין קַיְימִין יַת שְׁמַיָא וְיַת אַרְעָא אֲרוּם מֵיבַד תּוֹבְדוּן בְּסַרְהוּבַיָא מֵעִילַוֵי אַרְעָא דְאַתּוּן עָבְרִין יַת יוֹרְדְּנָא תַמָּן לְמֵירְתָהּ לָא תוֹרְכוּן יוֹמִין עֲלָהּ אֲרוּם מִשְׁתֵּצְיָא תִשְׁתֵּיצוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"העידותי בכם" - הנני מזמינם להיות עדים שהתריתי בכם

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

את השמים ואת הארץ: ועצר את השמים והאדמה לא תתן את יבולה:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. כוון הכתוב הזה בעדות השמים והארץ על המלאכים ועל בני אדם. או הכוונה על המטר, ולומר אם יקיימו התורה ימטירו ואם לאו לא ימטירו, וכענין שכתוב (ויקרא כו) ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה.

והחכם ר' אברהם ז"ל פירש בזה כי הזמין עדים שיראום תמיד הם ובניהם דור אחר דור, כי הם העומדים נצחיים, וכן (מיכה ו) שמעו הרים את ריב ה', וכן (יהושע כד) הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"העידתי", אחר שזכר גודל מהות החולי הזה כי נגעה חרב עד הנפש, יודיע האופן איך ישתדל רופא הנפשות ברפואתה, ובאשר נבואה זאת היא לעתים רחוקות ולדור אחרון שאז לא יהיו הם קיימים מעיד בם שמים וארץ שהם קיימים לעולם כי אבד תאבדון מהר, ינהג עמהם כאשר יעשה הרופא החכם בעת שיעלה רקבון באברי הגוף שאז ימהר לחתוך האברים ששלט בהם הרקבון או הארס טרם שיתפשט הנגע בכל הגוף, כן אקדים להגלותכם מן הארץ טרם שתתמלא סאת הרשע שאם אמתין עד שתתמלא הסאה ועד עון קץ אז לא תהיה לכם שום תקומה כי תתפשט הארס בכל הגויה, וז"ש כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ ר"ל שיקדים את הגלות קודם הזמן ולא תאריכון ימים עליה להמתין עד שיגיע זמן הפרעון בעת שתתמלא הסאה מפני כי אז השמד תשמדון יהיה שמד וכליון לגמרי עד שלא ישאר מכם שארית ולכן תאבדון מהר קודם הזמן, וכן אמרו חז"ל שהקב"ה הגלה אותם ב'

שנים קודם למנין ונושנתם כדי שלא יתקיים ואבדתם מהרה ועי"כ נשאר מהם פלטה:

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אבד תאבדון. כפל לשון זה, וכן כפל השמדה שהזכיר, וכן כפל העשיה שהזכיר כי אמר ועשיתם פסל, ועשיתם הרע וגו'. יתכן לפרש על דרך המדרש שאמרו רז"ל (איכה רבה א, נז) חטאו בכפלים שנאמר (איכה א, ח) חטא חטאה ירושלים. ולקו בכפלים שנאמר (ישעיה מ, ב) כי לקחה כפלים בכל חטאתיה. ומתנחמין בכפלים שנאמר (שם מ.א) נחמו נחמו עמי. וכי ס"ד שילקו בכפלים יותר ממה שחטאו כי אין זה ממדת בעל הרחמים ית', וכן צריך להבין מהו הכפל של החטא.

אלא כך פירושו, לפי שנאמר (ירמיה ב, יג) כי שתים רעות עשו עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים. הרי רעה אחת שהיא שתים כי אילו עבדוהו בשותפות לכל הפחות היתה הרעה אחת, והיא שיתוף ש"ש ודבר אחר, אלא אותי עזבו מכל וכל אפילו בשיתוף לא עבדוהו וזהו רעה אחת כפולה דהיינו עבודת האלילים ועזיבת הש"י, ע"כ היה ענשם כפול על זה האופן כי עזב ה' את ישראל ומילא ערי האומות כמ"ש (יחזקאל כו, ב) אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, ואילו היו שניהם חרבים היה לירושלים צרת אחרים חצי נחמה אבל עכשיו שזה קם וזה נופל הרי שלקחה כפלים בכל חטאתיה על חטאתיה לא נאמר אלא בכל חטאתיה, אלא שר"ל שעם חטאתיה הכפולים לקחה גם בעונש מכה כפולה על זה האופן, וכן הנחמה תהיה כפולה בעזיבת האומות והצלחת ישראל. לכך נאמר כאן ועשיתם פסל הרי עשיית ע"ז, ועשיתם הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו הרי עשייה שניה שאפילו בשיתוף לא יעבדוהו כי כל מכעיס אינו עובד, על כן כפל האיבוד וההשמדה כמ"ש כי לקחה כפלים. ועליה אמר ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה' אתכם שמה הרי שארצות הגוים תהיה מלאה, וארצכם שממה. ואחר שאמר ושבת עד ה' וגו'. אמר להוריש גוים גדולים ועצומים ממך מפניך וגו' זהו הנחמה כפולה שתהיה לעתיד, כאשר היתה ביום עלותם מארץ מצרים.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

העידותי. מלא יו"ד אייתי ביה י' לפרסומי למילתא:

<< · מ"ג דברים · ד · כו · >>