מ"ג במדבר יד כח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם חַי־אָ֙נִי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אִם־לֹ֕א כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם בְּאׇזְנָ֑י כֵּ֖ן אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֵימַר לְהוֹן קַיָּים אֲנָא אֲמַר יְיָ אִם לָא כְּמָא דְּמַלֵּילְתּוּן קֳדָמָי כֵּן אַעֲבֵיד לְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
אֵימַר לְהוֹן בִּשְׁבוּעָא קְיַים אֲנָא אִין לָא הֵיכְמָא דְמַלֵילְתּוּן קֳדָמַי הֵיכְדֵין אַעֲבֵיד לְכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חי אני" - ל' שבועה

"אם לא וגו' כן אעשה" - כביכול איני חי

"כאשר דברתם" - שבקשתם ממני או במדבר הזה לו מתנו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

חַי אָנִי – לְשׁוֹן שְׁבוּעָה: אִם לֹא וְגוֹמֵר כֵּן אֶעֱשֶׂה, כִּבְיָכוֹל אֵינִי חַי.
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם – שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם מִמֶּנִּי "אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ" (לעיל פסוק ב).

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם אם לא כאשר דברתם באזני" - אם כאשר דברתם כן לא אעשה לכם כטעם תמיהה וכן דרך הלשון לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם אם לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך (יחזקאל ג ו) וכן אם לא כאשר דמיתי כן היתה (ישעיהו יד כד)

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אמור אליהם חי אני נאם ה' אם לא" שתי שלילות במקום חיוב. כלומר כי אמנם כאשר דברתם באזני באמרכם או במדבר הזה לו מתנו. ובאמרכם נשינו וטפינו יהיו לבז. וכן למרגלים באמרם ארץ אוכלת יושביה היא שהכל יתקיים בכם:

" כן אעשה לכם" בזמנים מתחלפים ובזה נשבע מה שהעיד המשורר באמרו וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים. וכן יחזקאל (כ, כג) באמרו וגם אני נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (כח - לו) מה רצה בכלל הדבור הארוך הזה, שבא בכפל ענין כפול ומכופל: "אמר אליהם חי אני נאם ה'", הודיעם כי העונש הזה שיעד להם שיהיו נעים ונדים במדבר ארבעים שנה הוא לטובתם, כי לפי גודל חטאם שהיה חטא של כפירה היה ראוי שימותו כולם במדבר בין הם בין בניהם ולא ישאר מהם איש רק כלב ויהושע, והיה מהחסד האלהי שיהיו נעים ונדים ארבעים שנה במדבר, שבזה סבלו ענשם בשתים בגלות ארבעים שנה ולבסוף במר המות, ובעונש הראשון של הנע ונד השתתפו גם בניהם שגם הם נדו ונעו ונשאו עונות אבותיהם ארבעים שנה ובזה הזכו הבנים ונקה אותם מעונש עון אביהם וזכו לכנס לארץ, וז"ש אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם ר"ל אם לא אעשה לכם את העונש הזה אשר אני רוצה לעשות לכם והוא שבמדבר הזה יפלו פגריכם וכו'

מבן עשרים שנה ומעלה, [ויפרש אח"כ באיזה אופן יפלו במדבר] ר"ל אם לא אעשה לכם עונש הזה:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

אמור וגו' כאשר דברתם באזני וגו'. כאן ביאר דבריו שעל בני ישראל הוא אומר שהם אותם שהגיעו דבריהם ושמעם ה' באזניו לאלה הוא שהגביל זמן מבן עשרים וגו'. אבל המרגלים לא באה להם הודעת הגזירה כי לעיני כל ישראל שם שם ינגפו מיתה משונה כמו שכן היה:

<< · מ"ג במדבר · יד · כח · >>