מ"ג במדבר ה כא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את ירכך נפלת ואת בטנך צבה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִשְׁבִּ֨יעַ הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ בִּשְׁבֻעַ֣ת הָאָלָה֒ וְאָמַ֤ר הַכֹּהֵן֙ לָֽאִשָּׁ֔ה יִתֵּ֨ן יְהֹוָ֥ה אוֹתָ֛ךְ לְאָלָ֥ה וְלִשְׁבֻעָ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמֵּ֑ךְ בְּתֵ֨ת יְהֹוָ֤ה אֶת־יְרֵכֵךְ֙ נֹפֶ֔לֶת וְאֶת־בִּטְנֵ֖ךְ צָבָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיוֹמֵי כָהֲנָא יָת אִתְּתָא בְּמוֹמָתָא דִּלְוָטָא וְיֵימַר כָּהֲנָא לְאִתְּתָא יִתֵּין יְיָ יָתִיךְ לִלְוָט וּלְמוֹמֵי בְּגוֹ עַמִּיךְ בִּדְיִתֵּין יְיָ יָת יִרְכִּיךְ מַסְיָא וְיָת מְעַכִי נְפִיחִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיוֹמֵי כַּהֲנָא יַת אִתְּתָא בְּקִיוּם זְנוּמְתָּא וְיֵימַר כַּהֲנָא לְאִתְּתָא יִתֵּן יְיָ יָתִיךְ לִלְוַט וְלִמְמוֹמֵי בְּגוֹ בְּנֵי עַמִיךְ בִּדְיִתֵּן יְיָ יַת יְרֵכוֹנֵךְ מִתְמַסְיָן וְיַת כַּרְסִיךְ מְנַפְחָא: |
רש"י
"יתן ה' אותך לאלה וגו'" - שיהיו הכל מקללין ביך יבואך כדרך שבא לפלונית
"ולשבעה" - (סוטה יח שבועות כד) שיהיו הכל נשבעין ביך לא יארע לי כדרך שאירע לפלונית וכן הוא אומר (ישעיהו סה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי שהצדיקים נשבעים בפורענותן של רשעים וכן לענין הברכה (בראשית יא) ונברכו וגו' (שם מח) בך יברך ישראל לאמר
"את ירכך" - בקללה הקדים ירך לבטן לפי שבה התחילה בעבירה תחלה
"צבה" - כתרגומו נפוחהרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְגוֹמֵר – שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מְקַלְלִין בִּיךְ, יְבוֹאֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִפְלוֹנִית (ספרי יח).
וְלִשְׁבֻעָה – שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעִין בִּיךְ: אִם לֹא, יֶאֱרַע לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירָי" (ישעיהו סה,טו), שֶׁהַצַּדִּיקִים נִשְׁבָּעִים בְּפֻרְעֲנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים. וְכֵן לְעִנְיַן הַבְּרָכָה, "וְנִבְרְכוּ" וְגוֹמֵר (בראשית יב,ג; כח,יד); "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (בראשית מח,כ).
אֶת יְרֵכֵךְ – בַּקְּלָלָה הִקְדִּים יָרֵךְ לַבֶּטֶן, לְפִי שֶׁהִיא [ספרים אחרים: שֶׁבָּהּ] הִתְחִילָה בַּעֲבֵרָה (סוטה ח' ע"ב).
צָבָה – כְּתַרְגּוּמוֹ, נְפוּחָה.
רשב"ם
רמב"ן
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך למה נאמר, לפי שהוא אומר ושמעה קול אלה אין לי אלא אלה מנין לעשות שבועה כאלה, הרי אתה דן. נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה, מה אלה האמורה כאן עשה שבועה כאלה, אף אלה האמורה להלן עשה שבועה כאלה. (ומה אלה ביו”ד ה"א אף שבועה ביו"ד ה"א.) הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם שאינן אלא ביו”ד ה"א אף פורטני בכל שבועות שבתורה סתם שאינן אלא ביו”ד ה”א.
סד. בתוך עמך ועמך שלום. בתוך עמך ולא בזמן הזה הפרש בין אדם המתנול במקום שמכירים אותו לאדם המתנול במקום שאין מכירין אותו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
סג. והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה זה בא כמאמר מוסגר, ושעור הכתובים, ואת כי שטית טומאה וכו' יתן ה' אותך לאלה. ובעבור אריכות התנאים חזר פעם אחרת ואמר והשביע הכהן את האשה. ולפרש שהוא שבועת אלה כן כתב הרמב"ן. וזה כמה שאמר הרשב"א יבמות (דף לו) שמה שאמרו בקדושין (דף סב) אם שכב חנקי ואם לא שכב הנקי, הוא אליבא דרב בסוטה (דף יח) ששתי שבועות הן. אבל לדידן שהוא שבועה אחת אין צריך לכל זה, כיוון בשבועה זו תנאי כפול אם שכב חנקי ואת כי שטית יתן ה' אותך לאלה שכל זה שבועה אחת. וכן ברמב”ם (פ"ג מה' סוטה ה"ז) ואומר לה אם לא שכב וכו' הנקי ואת כי שטית וכו' יתן ה' אותך לאלה. הרי שכל זה שבועה אחת כתנאי כפול כדיון שלא הזכיר שיאמר ואם
לאו חנקי.
אולם יקשה לפי זה למה חזר שנית והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה הלא כבר אמר והשביע אותה הכהן, שמוסב על כל השבועה בשני תנאים שבה. פי' חז"ל שבא ללמד שתנאי הראשון של השבועה נקרא בשם שבועה ותנאי השני נקרא שבועת האלה. כי בתנאי זה קללה שבא ללמד שבכל מקום שנזכר בתורה שבועה כמו בשבועת הפקדון שאמר ונשבע על שקר ובשבועה הדינים שכתוב שבועת ה' תהיה בין שניהם, גם האלה בלא שבועה הוא בכלל שבועה. דלזה חלק את השבועה וקרא חלק הראשון שאין בו אלה, בשם שבועה לבד, ותנאי השני שהוא אלה לבד קורא בשם שבועת האלה ללמד שגם אלה לבד נקרא בשם שבועה. ובכ”מ שכתוב לשון שבועה יוכל לקבלו בלשון ארור. וכמה שאמר בשבועות (דף לו) ארור בו קללה בו שבועה, דכתיב ויואל שאול לאמר ארור האיש וכתיב בהשביע אביו את העם.
ועדין לא ידענו שבמקום שכ' לשון אלה כמו בשבועת העדות שכתוב ושמעה קול אלה שגם שבועה בלא אלה בכלל אלה. ועל זה אמר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך שהקדים אלה לשבועה שלא כסדר השבועה וכאן שהקדים את השבועה אל האלה להורות שגם תנאי שזושץ שהוא שבועה בלא אלה דינו כאלה ובמקום שכתוב אלה גם שבועה בכלל.
ובזה תבין אורך לשון הבריתא שלפניי שהגר”א מחק חצי הברייתא שנראה לו שהוא ארכיות לשון ולפי מה שאמר הם שני למודים, א] על מקום שכתוב שבועה שגם אלה בכלל, ב] על מקום שכתוב אלה ששבועה בכלל. וממה שאמר ללמד שצריך שבועה בשם, מבואר דאתיא כר' חנינא בר אידי. וגם בזה יש שני למודים, שהלמוד הא' הוא ששבועה הוא בשם וזה למד משבועת השומרים דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם שהוא שבועה בשם. והלמוד שאלה הוא בשם למד מפה שתנאי של האלה הוא בשם. וכן תמצא במכלתא ( משפטים קמז ו משפטים קנז ) ששבועה בשם למד ממה שאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם. ומה שאמר ומה אלה ביו"ד ה"א צריך למחוק ועי' בשבועות שם וע' בספרא ( ויקרא רצג ) ומה שאמרתי שם.
סד. לאלה ולשבועה בתוך עמך מה שאמרו ועמך שלום כן פי' חז"ל תמיד בספרא ומכלתא בכל מקום שכתוב ונכרת מקרב עמו ועמו שלום ופרשתיו ( צו קלב). ומה שאמר בתוך עמך, כי זה עונש יותר כבד אם מתנוול בתוך עמו המכירים אותו. וממה שאמר שנית (בפסוק כז) והיתה לאלה בקרב עמה, מדייק שמציין על עת שישבו אדמתם, שמלת קרב העם מציין שהם מקובצים במקומם לא בזמן הגולה.