מ"ג אסתר ב ט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה לתת לה ואת שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּיטַ֨ב הַנַּעֲרָ֣ה בְעֵינָיו֮ וַתִּשָּׂ֣א חֶ֣סֶד לְפָנָיו֒ וַ֠יְבַהֵ֠ל אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ וְאֶת־מָנוֹתֶ֙הָ֙ לָתֵ֣ת לָ֔הּ וְאֵת֙ שֶׁ֣בַע הַנְּעָר֔וֹת הָרְאֻי֥וֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְשַׁנֶּ֧הָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ לְט֖וֹב בֵּ֥ית הַנָּשִֽׁים׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
"הראיות לתת לה" - לשרתה, וכן עושין לכולן; ורבותינו דרשו מה שדרשו
"וישנה" - שינה אותהרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ – לְשָׁרְתָהּ, וְכֵן עוֹשִׂין לְכֻלָּן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ (מגילה י"ג ע"א).
וַיְשַׁנֶּהָ – שִׁנָּה אוֹתָהּ.
אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד – כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהִיא מִמִּשְׁפָּחָה בְזוּיָה, וִישַׁלְּחוּהָ; שֶׁאִם יֵדְעוּ שֶׁהִיא מִמִּשְׁפַּחַת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הָיוּ מַחֲזִיקִים בָּהּ.
וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ – זֶה אֶחָד מִשְּׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז יְשׁוּעָה: דָּוִד וּמָרְדְּכַי. דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמ"א יז,לו): "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם אֶת הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ". אָמַר: "לֹא בָא לְיָדִי דָבָר זֶה אֶלָּא לִסְמֹךְ עָלָיו לְהִלָּחֵם עִם זֶה." וְכֵן מָרְדְּכַי אָמַר: "לֹא אֵרַע לְצַדֶּקֶת זוּ שֶׁתִּלָּקַח לְמִשְׁכַּב נָכְרִי, אֶלָּא שֶׁעֲתִידָה לָקוּם לְהוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל." לְפִיכָךְ הָיָה מְחַזֵּר לָדַעַת מַה יְּהֵא בְסוֹפָהּ (אסתר רבה ו,ו).
תֹּר – זְמַן.
כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר – כָּל שְׂחוֹק וּמִינֵי זֶמֶר.
אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי – הַשֵּׁנִי.
בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי – עֵת צִנָּה שֶׁהַגּוּף נֶהֱנֶה מִן הַגּוּף (מגילה י"ג ע"א). זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ עֵת צִנָּה כְּדֵי לְחַבְּבָהּ עָלָיו.
מִכָּל הַנָּשִׁים – הַבְּעוּלוֹת, שֶׁאַף נָשִׁים הַבְּעוּלוֹת קִבֵּץ (מגילה י"ג ע"א).
וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה – לִכְבוֹדָהּ הֵנִיחַ לָהֶם מִן הַמַּס שֶׁעֲלֵיהֶם (מגילה י"ג ע"א).
וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת – שָׁלַח דּוֹרוֹנוֹת לָהֶם. וְהַכֹּל כְּדֵי לְפַתּוֹתָהּ, אוּלַי תַּגִּיד מוֹלַדְתָּהּ. וְאַף עַל פִּי כֵן – ["אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ" (פסוק כ')].
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ – לְפִי שֶׁמָּרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, הַמְזָרְזָהּ וְהַמְרַמְּזָהּ עַל כָּךְ.
לִשְׁלֹחַ יָד – לְהַשְׁקוֹתוֹ סַם הַמָּוֶת (מגילה י"ג ע"ב).
וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי – שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים דִּבְרֵיהֶם לְפָנָיו בְּלָשׁוֹן טוּרְסִי, וְאֵין יוֹדְעִים שֶׁהָיָה מָרְדְּכַי מַכִּיר בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, שֶׁהָיָה מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית.
וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים – הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה מָרְדְּכַי לַמֶּלֶךְ.
רש"י מנוקד על חמש מגילות
רש"י מנוקד על חמש מגילות מבוסס על מהדורת "מצודת אברהם", מאת הרב אברהם דייויס והרב יעקב פופקו (לייקווד, תשס"א). באתר ספריא הכינו באדיבותם מהדורה דיגיטלית על פי מהדורה זו, ובעלי זכויות היוצרים אישרו להם לשחרר אותה ברשיון CC-BY. חוץ מזה עדכנו בה את הפיסוק, תיקנו לעתים אף את הניקוד, פיתחנו ראשי תיבות, הוספנו הסברים ללעזים, והוספנו מראה מקומות למקורות רש"י בסוגריים.
הערות
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- ותיטב ותשא חסד הוא כפל ענין.
- מה ענין ויבהל מה הבהלה הזאת.
- למה נזכרו פה מנות. ולא נזכר שנתנו מנות לנערות אחרות.
- גם לא נזכר שנתנו להאחרות ז' נערות.
- ומלת הראויות מורה שראוים לה לבדה :
אלשיך
אמנם אמר ראה גם ראה כי מה' היתה לה המלוכה ולא בטבע רק ליעשות דבר גדול על ידה, כי מגלגלין זכות על ידי זכאית. כי הלא נוראות הפליא חסדו לה הוא יתברך בשני דברים גדולים זה למעלה מזה. האחד מתייחס אל הגוף להעלותה במעלות מלכות. והשני המתייחס אל הנפש הוא לעבוד את ה' ולדבקה בו, בל תמוט מעבודתו יתברך עודנה בקרב הגוים, כי הוא דבר גדול מאוד. ועל שני הדברים אמר, על האחד ותיטב הנערה בעיניו, ועל השני אמר ותשא חסד לפניו. ופירש ואמר, מה שנמשך ממה שותיטב הנערה בעיניו הוא כי אמר בלבו אין כמוה ראויה למלך והיא בודאי אשר תמלוך תחת ושתי. ועל כן ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה מה שאין כן לזולתה לתת להן מנות כי אם תמרוקיהן בלבד. כי מעתה נתן אל לבו כי זו תמלוך, ומעתה החל לנהוג בה טכסיסי מלוכה, עם שעדיין לא המליכוה עד שנת שבע למלכותו כאשר נבאר בסמוך בסייעתא דשמיא: ועל אומרו ותשא חסד לפניו שהוא שנשאה מאתו יתברך כח מדת חסד לפני הגי. והוא כי הן אמת כי הלא קשה לפני שר משרי מלך עבור רצון המלך ובטל דתו לקיים דת עבד מלך, ולשום לאל דת המלך בביתו ובחומותיו. והוא כענין דניאל על ידי המלצר (דניאל א ח), שעל כן הוצרך הוא יתברך לתת לדניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים לבא לקיים דת דניאל אשר לא כדת המלך. ועל דרך זה יאמר פה נשאה חסד מאתו יתברך לפני הגי, והוא לקיים תורת ה' אשר לא תתגאל אסתר בקרב בנות הגויים ההם בית הנשים. וזה בשני דברים, א. בפנה גדולה שבתורת ה' היא שבת קודש, ב. בשאר דברי הדת. ועל האחד אמר ואת שבע הנערות וכו', והוא כי מלבד שאפשר לא נתנו שבע נערות לכל שאר נערות שנקבצו אל יד הגי, גם זולת זה נדקדק אומרו הנערות בה"א הידיעה, והראוי יאמר ושבע נערות ראויות וכו', וגם מלת ראויות מיותר. אך הוא כי הפליא הוא יתברך חסדו לה שמכל בית המלך לא ניתנו לה רק הנערות הראויות לתת לה. אשר תוכל בהן להתנהג כדת משה וישראל ויהיה לבן עמה לעשות כן, ולא תהיינה מורת רוח לגלות כי בדת המלך געלה נפשה. ואחת על קיום שבת, והוא מאמרם ז"ל בגמרא (מגילה יג א) כי היתה מונה בהן ימי השבת, ופרש"י שאחת משמשת בכל יום, ובהגיע יום המיוחדת ליום השביעי ידעה שהוא שבת לקדשו: "ועל יתר מצות אמר וישנה ואת נערותיה וכו'". והוא מאמרם ז"ל (איכה רבה א כח) על פסוק גלתה יהודה אין גלות כגלות יהודה, כי כל הגוים מעם אל עם אחר לא ירגישו צער כי תתערב דעת אלו עם אלו במאכלם ובמשתיהם ולכל ענין. אך ישראל הם מובדלים מהם במאכלם ובשבתותיהם ובבישוליהם וכמה דברים כיוצא בהם, שעליהם הם שנואי גוים עד אין קץ. והן אלה היו דברי המן למלך באומרו ודתיהם שונות וכו' כאשר יבוא (לקמן ג ח). והנה בהיות אסתר בית הנשים ביד הגי טרם תלקח בית המלכות כשהמליכוה תחת ושתי, הלא אם תשנה במאכלה ובכל עניני הדת הלא תמאס בעיניהן בהעדר התערבות דעתה עמהן, ומתוך כך תגלה הדבר ויגעלו בה. על כן אמר כי זה חסדו יתברך שנשאה חסד מאתו, כי וישנה מכל יתר נשים שבבית הנשים וגם את נערותיה. ואין צריך לומר שלא מאסו בה על העדר התערבות דעתה בכל פרטי הדת כי אם אדרבה היה לטוב מהיותה יותר חשובה בעיניהן. וזהו לטוב בית הנשים, כי גם בהיותה בית הנשים שהיו אתה שם, ואליה יחשבו רע, נהפוך היה, כי היה שנוייהן לטוב בית הנשים:
מדרש רבה
"עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ" אמר רב נחמן בא וראה שלותו של אותו רשע מה הוא שהיה ביתו רצוף באבנים טובות ומרגליות.
"בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת" ר' ניסא דקיסרי אמר למרגלית שהיא אהובה על בעלה ר' יוחנן אמר למרגלית שמוציאה את בעלה לחירות המד"א (ויקרא כה, י): "וקראתם דרור" "וְדַר" א"ר הונא אית אתר דצווחין למרגליתא דורה "וְסֹחָרֶת" ר' ביבא בר אבונא אמר פרקמטיא נפקת המד"א (בראשית כג,): "עֹבֵר לַסֹּחֵר":