מ"ג איכה ד יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עודינה [עודינו] תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עודינה [עוֹדֵינוּ] תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עודינה עוֹדֵ֙ינוּ֙ תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ׃
תרגום (כל הפרק)
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
אלשיך
וזה מאמר המקונן, הנה "עודנו תכלינה עיננו" מיחל "אל עזרתנו הבל", שהוא נבואות הטובה מנביאי השקר. ולא שבנו בינתים עם שלא ראינו סימן טובה היה "בצפיתנו", שנצטרפה צפיתנו שצפינו אל גוי לא יושיע הוא מצרים, כי חשבנו תתקיים הנבואה בה ורפינו, (יח) עד "צדו צעדינו מלכת ברחובותינו" הרחבות. כלומר שדחקה השעה עד אין תקומה, והוא כי "קרב קצנו" של מנין ונושנתם. ובהיות הקץ קרוב עדיין היה אפשר לשוב טרם יבא, אתרפו ידינו כי נתייאשנו. כי מאז קרב קצנו אמרנו הנה כבר "מלאו ימינו כי בא קצינו" כי אבוד נאבד וכבר אבדה תקוה, באופן שלא שבנו ואבדנו, נמצא כי נביאנו היסבו כל הרעה. וזהו "קרב קצנו", כי מאז קרב טרם בא קץ המנין אמרנו הנה "מלאו ימינו כי בא קצנו" ומה נועיל עתה: