מ"ג איוב לח יב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
המימיך צוית בקר ידעתה שחר [ידעת השחר] מקמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הְמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲֽ֭מִיָּמֶיךָ צִוִּ֣יתָ בֹּ֑קֶר
ידעתה שחר [יִדַּ֖עְתָּ הַשַּׁ֣חַר] מְקֹמֽוֹ׃

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"המימיך" - מיום שנולדת

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"המימיך" - האתה צוית מימיך את השמש המשליך ניצוציו להאיר הבקר טרם יגלה הוא על פני הארץ האם צויתו מעולם ללכת ולבלי ינוח וכאומר הלא מעצמו יתנועע בכל עת ולא ישקוט ולא ינוח ואם לא היה נכנע לי לקיים גזרתי היה א"כ ראוי לו לנוח בזמן מן הזמנים

"ידעת" - הידעת את השמש המביא השחר איה מקומו אשר ישכן שם וכאומר הלא אין לו מקום לנוח והוא כפל ענין במ"ש

מצודת ציון

"שחר" - הוא כמו בקר

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"המימיך", אחר שבאר איך יסד ארץ ויבשה, באר ענין האור, וכבר בארתי בפי' בראשית, שבג' ימים הראשונים טרם נתלה האור במאורות, היה האור הראשון מקיף את הכדור י"ב שעות בכל יום סביב סביב, והיה אור בכל סביבות הכדור, ואחר יב"ש נסתלק מכל סביבות הכדור והיה לילה י"ב שעות, ובארתי שם שהורדת האור וסלוקו לא נעשה בפעם א', שא"כ לא יצוייר ערב ובקר (שמורה על התחלת שקיעת האור והתחלת זרוחו) רק יום ולילה, כי האור ירד ונסתלק בהדרגה בענין שיחול שם ערב ובקר, והיה הבדל בין הג' ימים הראשונים ובין העת שנתלו המאורות בענין השחר, שהשחר הוא בעת עלות השמש מן תחתית האופק על האופק, שזה לא היה אז עד יום ד', שאז נהיה השחר הראשון בעת שהתחיל השמש לסבוב סביב הארץ, בעלותו ברגע הראשונה ממקום שנתלה אל מקום אחר, ואמנם השחר לא היה לו מקום מיוחד בהכדור רק ברגע הזאת, כי מאז ואילך השחר סובב את הכדור תמיד ומחליף מקומו בכל רגע, ולא יתכן לציין לו מקום מיוחד, ועז"א "המימיך צוית בקר", הוא הבקר הראשון שנעשה ביום ראשון, זאת שנית "הידעת שחר מקומו", הוא השחר שעלה ביום הרביעי ברגע שנתלה השמש, שאז היה לו מקום מצוין מיוחד מזולתו מה שלא היה כן לפניו ולאחריו:

ביאור המילות

"ידעת". יוצא הודעת:

<< · מ"ג איוב · לח · יב · >>