מ"ג איוב לח יא

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וָאֹמַ֗ר עַד־פֹּ֣ה תָ֭בוֹא וְלֹ֣א תֹסִ֑יף
וּפֹא־יָ֝שִׁ֗ית בִּגְא֥וֹן גַּלֶּֽיךָ׃

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"עד פה" - עד הנה

"בגאון" - מלשון גאוה כי בהרמת הגלים נראים כאלו מתגאים כי יגבהו למעלה ומשמיעים קול גדול

מצודת דוד

"ואומר" - גזרתי עליו עד מקום החול שהוא לו לבריח ודלתים עד שם תבוא ולא תוסיף לצאת להלאה ובמקומו ישים גליו בהרמה וגאון ולא חוצה לו

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ואומר", מפרש מה היה הבריח, שזה היה דבר ה' ופקודתו מה שצויתי עליו "לאמר עד פה תבוא ולא תוסיף", כמ"ש אשר שמתי חול גבול לים סביב ולא יעברנהו, "ופה ישית", ר"ל שבכ"ז הנחתי ג"כ אפשריית להפרע מן הרשעים שבעת אצטרך שיעבור הים את גבולו כמו בדור אנוש וכדומה, גם ע"ז נתתי לו גבול, ואומר "פה ישית בגאון גליך", שבעת יתגאו גליך ויעברו גבול הראשון להציף את הרשעים, לא יעברו את הגבול השני, שגבלתי להם עפ"י ההשגחה עד כמה ישטפו ויעבורו, בענין שקבעתי ישוב הארץ עפ"י השגחתי, וגם הנחתי אפשריית להפרע מן הרשעים:

ביאור המילות

"ישית". מוסב על החק, החק הזה ישית פה בעת גאון לו, וי"ל ישית מענין יסוד כי השתות יהרסון, פה יסוד החק:

<< · מ"ג איוב · לח · יא · >>