מ"ג איוב לז ד


<< · מ"ג איוב · לז · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אחריו ישאג קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי ישמע קולו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַחֲרָיו יִשְׁאַג קוֹל יַרְעֵם בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ וְלֹא יְעַקְּבֵם כִּי יִשָּׁמַע קוֹלוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַחֲרָ֤יו ׀ יִשְׁאַג־ק֗וֹל
  יַ֭רְעֵם בְּק֣וֹל גְּאוֹנ֑וֹ
    וְלֹ֥א יְ֝עַקְּבֵ֗ם כִּֽי־יִשָּׁמַ֥ע קוֹלֽוֹ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אחריו" - של אותו אור ישאג הרעם ומרעים בקול גאונו והם ברקים ורעמים המביאים את המטר

"ולא יעקבם" - המקום

"כי ישמע" - לפניו קולו של מפגיע

"יעקבם" - יכריתם ולשון משנה שנינו (סוטה טז ע"א) בשלש מקומות הלכה עוקבת מקר'

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אחריו ישאג קול" - אבל שאגת הקול אשר ירעם בקול גאונו נשמע לאוזן אחר ראיית הברק עם כי גם הקול הולך בדרך ישר

"ולא יעקבם" - אולם לא יאחר באמת את הקולות לצאת לעקבות הברקים אחריהם אם היה נשמע קולו מיד בצאתו ר"ל אם היה נשמע מיד אז היה נודע שאינו מתאחר לצאת לעקבות הברק אבל בעבור גסות חוש השמע ודקות חוש הראות יראה הברק טעם ישמע הרעם לזה חושב האדם אשר כן הוא סדר תולדותם אבל לא כן היא והוא דבר נפלא ותמהון 

מצודת ציון

"גאונו" - מלשון גאוה

"יעקבם" - ענין סוף ואחרית כעקב הזה שהוא סוף הרגל

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אחריו", ואחר האור והברק היוצא, "ישאג קול" הוא קול הרעם שיוצא אחר הברק, "ירעם בקול גאונו", כי קול הרעם הולך ומתחזק, "ולא יעקבם" כי "ישמע קולו", כי באמת הרעם יוצא תחלה לפני הברק, רק מפני שהקול מתאחר בדרך עד שבא אל "אזן" השומע, וחוש העין רואה תחלה, לכן נראה הברק קודם הרעם, אבל אם היה נשמע קולו תיכף בצאתו "לא יעקבם", לא היה הקול יוצא מאוחר ובעקבות הברק, כי היה נשמע תיכף לא בעקביו:

ביאור המילות

"יעקבם". מענין עקב שמורה על הסוף והאיחור:
 

<< · מ"ג איוב · לז · ד · >>