מ"ג איוב לב ב


<< · מ"ג איוב · לב · ב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּ֤חַר אַ֨ף ׀ 
  אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֮
    מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם
בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ
  עַֽל־צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ממשפחת רם" - אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים (יהושע יד) זה אברהם "מאלהים" - יותר מן המקום

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"הבוזי" - מבני נחור אחי אברהם כמ"ש את עוץ בכורו ואת בוז אחיו (בראשית כב)

"ממשפחת רם" - כי רם היה מזרע בוז

"באיוב" - על איוב חרה על שהצדיק את עצמו יותר מן האל כי אמר שהוא עשה משפט וצדקה וראוי הוא לגמול טוב והמקום מסר הכל ביד המערכה ונעשק ממנו גמול צדקו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויחר", מספר כי אליהוא אשר לו נגלה טעם האמתי מיסורי איוב, חרה אפו בו עוד בשעת הוכוח על שתי הכתות, "שעל איוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים", שהגם שידע בנפשו שהוא צדיק ולא ידע טעם ליסוריו, לא היה לו להכריע בזה את האמת המבואר שה' לא יעשה עולה, ולא יתיחס אליו שום חסרון, ושתהיה הנהגתו בעול הוא חסרון בשלימות האל, והיה לו לבטל הכרת החוש שידע בחוש את צדקו מפני מופתי השכל המכריעים שה' לא יעשה עולה. ובכ"ז גם.

 

<< · מ"ג איוב · לב · ב · >>