מ"ג איוב יב יא

<< · מ"ג איוב · יב · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הלא אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲלֹא־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן
  וְ֝חֵ֗ךְ אֹ֣כֶל יִטְעַם־לֽוֹ׃

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"הלא אזן מילין תבחן" - ולמה לא ידעו זאת השומעים פעלו כאשר החיך יטעם לאכול

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

 

מצודת דוד

"הלא אזן" - האוזן השומעת תבחן הדברים ממי נאמרו והחיך הטועם הוא יטעם לו טעם המאכל המר הוא אם מתוק כי בו ניתן ההרגש הזה ויובן א"כ הרבה מן הדברים ע"פ החוש

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"הלא אזן", על מה שהחליט צופר לפי שטתו שידיעת האדם קצרה מהשיג אמתת הדברים, באשר אינו משיג רק חיצונית הדברים לא ענינם העצמי. וכן שידיעת האדם קצרה מהשיג איך ידע את הדברים העתידים ושבכ"ז ישאר עמה טבע האפשריות והבחירה, וזה כדעת הפילוסופים אשר גזרו אומר שהאדם א"א לו להכיר את האמתיות ולהשיג השגה ברורה, ואין לו ראיה שהדבר המאומת בעצם המשיג הוא כפי האמת אשר בעצם המושג, ע"ז השיב איוב, שלא נוכל להסתפק בהשגת המושכלות הראשונות הטבועים בשכל האדם, כמו שלא נוכל להסתפק בהרגשת החושים, וז"ש כמו "שהחיך יטעם לאכל", וירגיש מה מר ומה מתוק, כן "אזן מלים תבחן" לדעת מה אמת ומה שקר, שה' שם בטבע שכל האדם להכיר את האמת כמו ששם בטבע החוש להכיר את מוחשיו:

 

<< · מ"ג איוב · יב · יא · >>