<< · מ"ג איוב · ו · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בֹּשׁוּ כִּי בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בֹּ֥שׁוּ כִֽי־בָטָ֑ח
  בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בושו כי בטח באו עדיה" - יבושו שותיה כי בטח כל איש ואיש לשתות מהם

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"בושו כי בטח" - הנה כ"א אשר בטח לשתות ממי הנחלים ההם בושו כאשר באו למקום הנחל ולא מצאו מים

"באו" - כאשר באו אליה הנה נחפרו ונכלמו כי אין מים וכפל הדבר במ"ש 

מצודת ציון

"עדיה" - אליה כמו תגע עדיך (לעיל ד)

"ויחפרו" - ענין בושה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בושו" מצד מה "שבטח" כ"א מהם על המים האלה ולא הכין לו מים לשתות, ועתה "באו עדיה" עת באו אל הבטחון שבטחו "ויחפרו", כי אין מים לשתות, ושתי הבגידות האלה נמצא בריעיו שתחלה ישבו אתו לארץ שבעת ימים ואין דובר דבר, ונדמו אז כנחל הנקפא ונקרש שאז אינו זז ממקומו ונדמה כי עשוי למדרך כף רגל כמו על היבשה, כן דמה איוב שיוכל לדבר כל אשר יחפוץ והם יחרישו, אבל אחרי שנתחממו בתחלת הוכוח נעשו כשטף נחל השוטף כל אשר נמצא בדרכו צדיק עם רשע, וכן הרשיעו את איוב ולא בחנו בין טוב לרע, אמנם היה עכ"פ תקוה כי ימצא בוכוחם מים זרים קרים נוזלים ממעיני החכמה והדעת, וכי ירוה צמאונו בדבריהם, וגם זה לא היה כי עלו בתהו אל דברי סכלות ומלים לא להועיל, ומפרש,

ביאור המילות

"עדיה". הכינוי על הבטחון. שהוא שם מופשט נקביי, ומבואר אצלנו שחפר גדול מבושה, מוסיף כאשר באו עד הבטחון חפרו פניהם בטמון:
 

<< · מ"ג איוב · ו · כ · >>