מ"ג איוב ה ב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי לאויל יהרג כעש ופתה תמית קנאה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־לֶ֭אֱוִיל יַהֲרׇג־כָּ֑עַשׂ
וּ֝פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה׃

רש"י

"כי לאויל וגו'" - לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמ' תשוב מדת הרחמים עליך "קנאה" - היא כעס וחימה כמו (דברים לב) הם קנאוני

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"כעש" - כמו כעס בסמ"ך

"ופותה" - מלשון פתוי

מצודת דוד

"כי לאויל" - לשוטה כמותך יהרוג הכעס אשר יכעוס בבוא הרעה כי בעבור זה לא ימצא מלמד זכות ומשיב דבר

"ופותה" - הנפתה בלבו אחר תאוות הצלחות המדומות תמית הקנאה אשר יתקנא בהצלחות הרשעים ומרבה להתרעם על ה' כי מאבד עולמו באין מליץ יושר

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"כי לאויל יהרג כעס", שאחר שהיית אויל ומסופק בהשגחת ה' אינך ראוי שיופיע אליך דבר ה' וקדושיו, וגם השיב לו בזה לעומת מה שהכחיש את הבחירה ואמר שהאדם מוכרח במעשיו מצד הכוכבים הגוזרים כל פרטי פעולותיו, ברר לו שזה שקר, כי ראינו שהכעס יהרוג את האויל, ולא מצד הגזרה הקדומה רק ע"י בחירתו שבחר בכעס ובקנאה זה יגרום לו אבדונו, הרי שהאדם חפשי במעשיו, ובחירתו הרעה היא הגורמת לו מות ואבדון:

ביאור המילות

"לאויל יהרג כעס, ופותה תמית קנאה". אויל הוא המסתפק בחקי החכמה ובפנות האמונה, כמו שהתבאר בספר משלי, והוא מלא כעס על הנהגת העולם, כמ"ש קצר רוח מרים אולת, קצר אפים יעשה אולת, שהוא אינו מושל ברוחו, והכעס הזה יהרגנו, והפותה הוא המתפתה ע"י תאותו, ובו תגבר הקנאה משלות הרשעים, שיתקנא בם להיות כמוהם. ויש הבדל בין הריגה ובין מיתה, שהמיתה יאמר גם על מיתה טבעיית, והריגה בא ע"י סבה מבחוץ. והכעס יהרוג את האויל דרך עונש על שמכעיס את ה', אבל הקנאה תמית את הפתי בטבע, כי רקב עצמות קנאה:

<< · מ"ג איוב · ה · ב · >>