לבוש אורח חיים תרעא

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תרעא | >>

סימן תרעא בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

סדר הדלקת הנרות ומקום הנחתן

ובו שמונה סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח

סעיף א

ויען כי אירע הנס בנרות, תקנו להדליק נרות בכל לילה מן השמונה לילות הללו כדי להזכיר הנס. וצריך כל אדם ליזהר בהן מאד. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק כדי לפרסם הנס. ובמקום שאין שמן זית מצוי, נוהגין ליקח שעוה יותר מכל השמנים, כמו שיתבאר סימן תרע"ג. והזהיר בהן יהיו לו בנים תלמידי חכמים, דכתיב (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור"; על ידי נר מצוה דשבת או חנוכה יבא אור התורה לבניו. ולא שייך לומר הוא עצמו יזכה לתורה, כי עם האיש השלם ידבר שכבר הוא בשלימותו.

סעיף ב

נוהגין להדליק כל אחד מבני הבית בליל ראשון נר אחד, ובליל שני כל אחד ב' נרות, וכן בכל לילה כל אחד מוסיף והולך נר אחד, עד שבאחרונה ידליק כל אחד ח' נרות, כי זה הוא הידור למצוה, שבה ידעו ויזכירו הכל כמה ימים יצא בהתמדות ותוספת הנס. וכשיזכירו ימי משך ותוספת הנס שהיה זמן רב, יש בו פרסומי ניסא ושבח יותר להשם יתברך ויכולתו הגדולה. ועוד, שמעלין בקודש ואין מורידין. ובלבד שיזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, ולא יתנום הכל יחד, כדי שיהיה ניכר כמה נרות מדליקין, ולא יאמרו: כל כך המה בני הבית וכל אחד הדליק אחת. ומיהו בשעת הדחק שאין להם נרות, משתתפים כולם יחד כמו שיתבאר בעזר ה', ואחד מברך ומוציא כולם.

סעיף ג

נר שיש לו ב' פיות עולה בשביל שנים, כגון מליל ראשון ואילך, או אפילו בליל הראשון, שני בני אדם יכולין להדליק בו.‏

סעיף ד

מלא קערה שמן והקיפה פתילות, צריך לכפות עליה כלי, שלא יתחבר להב של כל הפתילות יחד; ואז כל פתילה עולה בשביל נר אחד. אבל לא כפה עליה כלי – אפילו לנר אחד אינו עולה, מפני שמתחברת כל הלהב יחד והוי כמדורה, ואין זה זכרון הנס, שלא היה באופן זה. לפיכך יש ליזהר לאחר שהדליק את הנרות, שלא ידבקם יחד אחר הדלקה, וגם אין לתוחבם סמוכים זה לזה עד שיהיו קרובים זה לזה בכדי שמתחממין זה מזה ונופלין, משום שאם הם קרובים כל כך נראים כמדורה. וגם לא יעמידם בעגולה, שנראה גם כן כמדורה, אלא יעמידם בשורה שוה. מיהו בפמוטות שקורין לאמפ"א מותר להדליק, שנרותיו מובדלין הרבה זה מזה וניכרין הבדלתן.‏

סעיף ה

מצוה להניח הנרות בטפח של פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, כדי שיראום הכל ויתפרסם הנס. ואם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו. ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר. ואם היה דר בעלייה, שאין פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובשעת הסכנה, שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו. וצריך נר אחר להשתמש לאורו, שלא ישתמש לאור נר חנוכה. ואם יש מדורה, אין צריך נר אחר. ואם הוא אדם חשוב, שאין דרכו להשתמש בשאר ימות השנה לאור המדורה, גם עתה צריך נר אחר אפילו יש מדורה; שכיון שאין דרכו להשתמש לאור המדורה בשאר ימות השנה, יאמרו: גם עכשיו אינו משתמש במדורה, רק לאור נר חנוכה.

סעיף ו

ומצוה להניחם למטה מעשרה טפחים, אפילו לדידן שמדליקין בפנים, דכשהוא למטה מעשרה ניכר בהן לכל שהם משום פרסומי ניסא טפי, דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כל כך למטה, דעיקר תשמישו של אדם למעלה מעשרה. אבל מניחה למעלה משלשה, דכל שהוא למטה מג' כארעא סמיכתא דמיא, ואין הבריות משגיחין עליו וליכא פרסומי ניסא. ואם הניחם למעלה מעשרה, יצא. אבל אם הניחם למעלה מכ' אמה, אפילו בדיעבד לא יצא, דלא שלטא בה עינא וליכא פרסומי ניסא. ואפילו אם מיעטה לאחר שהדליקה למעלה מכ' והורידה למטה בעוד שהיא דולקת, לא עשה כלום, דהדלקה עושה מצוה, כדלקמן סימן תרע"ה; ואין לה תקנה, אלא יכבנה וימעטנה ויחזור וידליקנה.

סעיף ז

ומצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח, ולא ירחיקנה יותר, כדי שיהיו הכל יודעין שהוא של בעל הבית של פתח זו. ויניחנה משמאל הפתח, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ויכנס ויוצא בין שתי מצות; וכתיב (תהלים לד, ח): "חונה מלאך ה' סביב ליראיו". ואם אין שם מזוזה בפתח, יניח הנרות מימין, דימין עדיף. ואם הניח בדלת עצמה, יניחנה באופן כשינעול הדלת יהיה הנר בצד שמאל של הכניסה כשיש מזוזה בפתח.

סעיף ח

חצר שיש לה ב' פתחים משתי רוחות, צריך להדליק בשתיהן, מפני החשד, שאין הכל יודעים שיש שני פתחים לבית זה. ואף על גב דגבי בית הכנסת אמרינן (סימן צ' סעיף ח' שכשיש לה שני פתחים ליכא למיחש לחשד? שאני בית הכנסת, שהכל יודעין שיש לה ב' פתחים, מה שאין כן כאן; ועוד, שאני הכא מפני שיש בה חסרון ממון יש בה חשד יותר, שיאמרו: כשם שלא הדליק בזו כך לא הדליק באחרת (ועיין לקמן סימן תרע"ז סעיף א'. ועוד, דתפילה שאני, דכיון דאי לא מצלי הוי ליה פורק עול מלכות שמים מעליו, כל היכא דאיכא פתחא אחריתי לא אתי למחשדיה; מה שאין כן לעניין חנוכה). ואינו מברך אלא באחת, ובשנייה מדליק בלא ברכה, כיון שאינו אלא משום חשד הרואה ואינו למצוה. אבל אם השתי פתחים ברוח אחת, שיכולין לראותן בבת אחת והם בבית אחד, די לו שידליק באחת מהן, דליכא חשד.

ולדידן, שיד האומות תקיפה עלינו ואין אנו מדליקין בחוץ ברחוב העיר אלא מדליקין בפנים, ואין פרסום לנס, נוהגין להדליק גם בבית הכנסת ולברך עליהם, שזהו פרסום שלנו באסיפת הציבור^(א). ונוהגין להדליק בבית הכנסת בין מנחה למעריב, שהוא תחילת הכנסת היום הבא, שתפילת ערבית היא מן היום הבא. ואם הש"ץ ממהר להתפלל אחר שבירך על הנרות, מותר לשמש הכנסת לגמור הדלקת הנרות שלא הדליק הש"ץ, דשניהם עושין מצוה א' בשליחות הציבור, שהרי בשליחות הם מדליקין. אבל כשאחד מדליק בשביל עצמו, צריך הוא להדליק כולם לבדו. ומניחין אותן בדרום המנורה ומסדרין הנרות מצד מזרח לצד מערב, זכר למנורה שהיתה בדרום על זה האופן. (ובפוזנא מצדדין הנרות על המנורה דרומית מצד צפון לצד דרום, ואומרים שהוא מנהג קדמונים). אבל מכל מקום אין הציבור יוצאין בנרות שמברכין בבית הכנסת, כיון שאינו אלא משום פרהסיא דרבים, אבל עדיין לא יכירו בהם בני ביתו; לפיכך צריך כל אחד לחזור ולהדליק בביתו. מיהו כיון שאין אנו מדליקין בפנים אלא כדי שיהא היכרא לבני הבית, אפילו יש לחצירו הרבה פתחים ובהרבה רוחות, אין מדליק אלא פעם אחת, שכל בני הבית יודעין שהבעל הבית של כל הפתחים הדליק. ומטעם זה גם אין לחוש אם אינו מדליק בטפח הסמוך לפתח. ומכל מקום המנהג גם כן להדליקן סמוך לפתח הבית בבית החורף, ואין לשנות המנהג (ועיין לקמן סימן תרע"ז סעיף א'), אלא אם כן רבים הם בני הבית ואין יכולין כולם להדליק סמוך לפתח, אז טוב יותר שידליק כל א' במקום מיוחד מלערב הנרות ביחד, ולא יהיה היכרא לימים היוצאים כמה נרות מדליקין. ומכל מקום יזהרו שלא להעמידם במקום שמעמיד נרותיו של כל השנה, כי אז לא יהיה היכר כלל. ואף כי אין צריך אלא לבני הבית, מכל מקום היכר קצת מיהא בעינן.‏

הגהות המחבר

הערה (א): הג"ה: לפי שיש בזה פרסום גדול להש"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות. ועוד טעם אחר, והיינו שתקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו. ועיין לקמן סימן תרע"ז סעיף א'. וכמו שתקנו קידוש בבית הכנסת, משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא, ועיין לעיל סימן רס"ט. ומברכין על זה, כמו שמברכין על הלל דראש חודש שאינו אלא מנהג. ועיין לעיל סימן תכ"ב סעיף ב: