לבוש אורח חיים נט
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן נט | >>
סימן נט בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה
סעיף א עריכה
ברכה ראשונה של קריאת שמע שחרית תקנו בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חשך וכו'. ותקנו לומר ובורא חשך בברכת האור וכן תקנו לומר בערבית גולל אור מפני חשך כולו כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה להורות על האחדות השלם שאל אחד ברא שניהם חשך ואור באחדותו הפשוט להוציא מלב המינים האומרים שתי רשויות יש ח"ו ומי שברא אור לא ברא חושך ולכך תקנו לומר שניהם ביום ושניהם בלילה להורות על האחדות ית'. וחותם בא"י יוצר המאורות שעיקר הברכה עכשיו היא על האור המתחיל ביום זה.
סעיף ב עריכה
ואם טעה והתחיל ואמר בא"י אמ"ה אשר בדברו מעריב ערבים ונזכר מיד ואמר יוצר אור וגם סיים כדין בא"י יוצר המאורות יצא דהא בלאו הכי צריך להזכיר מדת לילה ביום, אבל אם לא אמר יוצר אור אחר שאמר אשר בדברו מעריב ערבים אע"פ שסיים ביוצר המאורות, או אפילו שהקדים האור סמוך להתחלת הברכה ואמר בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים במעריב ערבים, וה"ה אם התחיל ביוצר אור ולא אמר מעריב ערבים כלל בתחילה אלא שסיים במעריב ערבים, לא יצא, דהא לא ברך בחתימה על האור המתחיל להאיר ביום זה. אבל אם סיים ביוצר המאורות וגם אמר בהתחלה יוצר אור, ל"ש אמר מעריב ערבים קודם יוצר אור או אחריו, לעולם יצא כיון שהזכיר האור בתחלת הברכה ובסוף אע"פ שהזכיר ג"כ מעריב ערבים בהתחלה לית לן בה דהא בלאו הכי צריך להזכיר מדת לילה ביום.
סעיף ג עריכה
תקנו לומר בזו הברכה גם כן – אגב האור – יצירת המלאכים, שהם גם כן נקראים אור, ומשפיעים אורה לעולם על ידי תנועת הגלגלים שמניעים אותם, כידוע לכל מבין. ועוד, שהם נבראים בכל יום, דוגמת האור המתחדש בכל יום תמיד, כעניין שנאמר (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים" וגו'. וזה נוסחה: יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים וכו'. ותקנו לשון זה, משום הא דאיתא פרק אין דורשין (דף יג:): כל יומא איברו מלאכי השרת מנהר דינור, שנאמר: "חדשים לבקרים". והכי פירושו: יוצר משרתים, רוצה לומר: והם אותם המתחדשים בכל יום; ואשר משרתיו מעולם, כגון מיכאל וגבריאל, כולם עומדים לפניו וכו'.
קדושה שביוצר אור ושבסדר קדושה, מנהגנו לומר אותן אפילו ביחיד, אף על פי דדבר של קדושה אינה בפחות מעשרה, כדילפינן מ"ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב), כמו שיתבאר לקמן בע"ה, הני מילי קדושה שבתוך התפילה, שאומרים בלשון המדבר בעדנו: "נעריצך ונקדישך" כו', שפירושה – שאנו רוצין לקדשו יתברך; אותה קדושה אינה בפחות מעשרה; אבל אלו הקדושות שביוצר אור ושבסדר קדושה, שאינן אלא סיפור דברים בעלמא שאנו אומרים: כך וכך מקדשין ומברכין המלאכים את השם יתברך, מותר לאומרה אפילו ביחיד. מכל מקום טוב הוא לאומרה בניגונן ובטעמן, כקורא פסוקים. וכשהם בציבור, נוהגין לאמרם הפסוקים בקול רם, כדי שיאמרום הציבור ביחד. ודווקא הפסוקים שהם בלשון הקודש; אבל בסדר קדושה, שאומרים גם התרגום, כמו שיתבאר לקמן סימן קל"ב בע"ה, אומרים התרגום בלחש, והכי איתא בזוהר פרשת תרומה (זהר חלק ב קלב ב).
נוהגין בכל אלו הארצות לומר בסוף ברכה זו קודם החתימה, אחר שאמרו "המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", אומרים: "כאמור: לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. אור חדש על ציון תאיר ונזכה כלנו מהרה לאורו. ברוך אתה ה' יוצר המאורות.", אף על פי שעיקר הברכה לא נתקנה אלא על האור המתחדש בכל יום ולא על האור העתיד, ואנו צריכין בכל ברכה מעין הפתיחה והחתימה סמוך לחתימה, ואור החדש שאנו מתפללין להאיר בציון – מיירי באור העתיד, וזה אינו מעין הפתיחה, שהיא על האור המתחיל עכשיו להאיר? מכל מקום סבירא לן, כיון דברכת "יוצר אור" מיירי באור שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית, שהוא האור המתחדש בכל יום, וגם האור שעתיד להאיר בציון, שגם הוא נברא בששת ימי בראשית, אלא שלא היה העולם כדי[1] להשתמש בו, והבדילו הקדוש ברוך הוא וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, כדאיתא במדרש, ומביאו רש"י בפרשת בראשית בפסוק "ויבדל" וגו' (רש"י על בראשית א ד), והוא האור שעתיד לחדש ולהאיר בציון; אם כן, הוי שפיר מעין הפתיחה והחתימה סמוך לחתימה, שהרי הכל כלול בכלל הפתיחה, "יוצר אור" וכו', ובכלל החתימה "יוצר המאורות", שקאי על מעשה בראשית, שהוא גם כן המתחדש בכל יום תמיד:
סעיף ד עריכה
ברכת יוצר אור וערבית, אף על פי שאם לא אמרה בפיו אלא שמע מש"ץ – יצא; דברכות אלו של קריאת שמע – וכיוצא בהו מידי דשבחה – הש"ץ בעשרה מוציא את היחידים ואפילו הם בקיאים, דדווקא בברכות הרחמים אין הש"ץ מוציא את הבקי – שצריך כל אחד לבקש רחמים על עצמו אם הוא בקי; מכל מקום יהא אדם רגיל לומר אותה עם הש"ץ בנחת, שכיון שהם ברכות ארוכות, אין אדם יכול לכוין תדיר עם ש"ץ בשתיקה. ועוד, אם היה מכוין לדברי ש"ץ בשתיקה, ובאמצע הברכה היה פונה לבו לדברים אחרים, הפסיד הכוונה, שהפסיק באמצעיתא. שכל שהוא סומך על הש"ץ – צריך לכוין לכל מה שהוא אומר, ולא יפנה לבו לדברים אחרים כלל, שאם לא כן לא יצא; אבל כשהוא קורא בפיו, אף אם קורא מקצתה בלא כוונה יצא, דעקימת שפתיו שאני, דכיון שהוא עצמו קורא, אפילו אם יקרה שיפנה לבו לדברים אחרים, אף על גב דלא שפיר קעביד, מכל מקום יש לו כוונה קצת בקריאתו ויוצא. וכשרוצה לענות אמן אחר הברכה, כדאיתא לקמן סימן רטו סעיף ב, ואנן קיימא לן שאין לענות אמן אחר ברכת עצמו, שהעונה אמן אחר ברכת עצמו הוא בור, שאין זה מדרך מוסר המבקשין דבר מלפני מלך בשר ודם, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא; כיצד יעשה? כשיגיע סמוך לסוף הברכה, ימהר הוא לקרא לסיים הברכה קודם שיסיים החזן מעט; וכשיסיים החזן יענה אמן אחר ברכת החזן. מיהו אחר ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה וברכת אוהב עמו ישראל, יש אומרים שלא למהר כדי לענות אמן, דהוי הפסק בין הברכה וקריאת שמע, שכיון שברכה זו קאי על מצות קריאת שמע, אין לו להפסיק בין הברכה והדבר שמברכין עליו. ויש אומרים, ודאי אם היינו מברכין "אשר קדשנו במצותיו וצונו על קריאת שמע" הוי אמן הפסק בין הברכה והדבר שמברכין עליו; אבל באלו הברכות, שאינם אלא תוספות שבח לפני שבח של קריאת שמע, לא הוי אמן הפסק, וגם בהבוחר וכו' ימהר קודם החזן ויענה אמן על ברכת החזן, דלא גרע משאלת שלום שמפסיקין בין שמע לברכה שנייה; וכן נוהגין:
סעיף ה עריכה
אם טעה ש"ץ בברכת יוצר בעניין שצריך אחר לעמוד תחתיו, אם טעה קודם קדושה, העומד תחתיו צריך לחזור לראש הברכה כמו בכל שאר הברכות. ואם טעה מקדושה ואילך, אין השני צריך להתחיל אלא מקדושה ואילך, דהיינו באופנים אם טעה באופנים; ואם טעה משם ואילך, מתחיל ב"לאל ברוך" כו'. אף על פי שבשאר ברכות שטועים בה צריך השני להתחיל מראש הברכה שטעה הראשון, שאני הכא שהקדושה חשיבא כסוף הברכה. וכן אם טעה או אשתתק באופנים, וכן אם טעה אחר "לאל ברוך", הוי פסוק "ברוך כבוד ה' ממקומו" כסוף ברכה, שהוא שייך לפסוק של קדושה, ומתחיל מ"לאל ברוך", נראה לי.
הערות עריכה
- ^ צ"ל כדאי