לבוש אורח חיים נח

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש התכלת על אורח חיים · סימן נח | >>

סימן נח בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

הלכות קריאת שמע וברכותיה
ובו שבעה סעיפים:
אבגדהוז

סעיף אעריכה

וקורין קריאת שמע של שחרית, ומברכין שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערבית שתים לפניה ושתים לאחריה. וסמכוה (ירושלמי ברכות א, ה) על פסוק שאמר דוד עליו השלום: "שבע ביום הללתיך" (תהלים קיט, קסד), וחלקום לשנים, דהיינו לערב ולבוקר. ולפי שבסדר הזמן קדים הערב לבוקר, דכתיב: "ויהי ערב ויהי בקר" וגו' (בראשית א, ו), לכך לקחו הד׳ שהם הרוב לערבית, שהן קודם, והג׳ הנותרים הניחו לבוקר, כי זריזין מקדימין למצווה.

וכל מה שיוכלו להקדים מקדימין, והוא שיגיע זמנה. ומאימתי זמן קריאת שמע של שחרית? משיראה חבירו הרגיל עמו קצת מרחוק ד׳ אמות ויכירנו. וטעמא משום דכתיב גבי קריאת שמע: "והיו הדברים וגו׳ בשכבך ובקומך" (דברים ו, ח), רוצה לומר בזמן שכיבה ובזמן קימה, וקים להו לחכמים ז״ל שבזה הזמן דרכן של בני אדם לקום ולעמוד ממיטתם. ונמשך עד סוף ג׳ שעות ביום, רוצה לומר שעות זמניות, דהיינו עד רביעית היום, הן היום קצר הן היום ארוך, לפי שכן ישנן בני אדם ששוכבין על מיטותיהן עד רביעית היום, כגון בני המלכים והשרים, וכל ישראל נקראו בני מלכים, שהם בני אברהם יצחק ויעקב שהיו מלכים, נמצא שכל משך זה הזמן נקרא זמן קימה. ומיהו מצוה מן המובחר לקרות כוותיקין, שהיו מכוונים לקרות מעט קודם הנץ החמה כדי שיוכלו לסיים קריאת שמע וברכותיה, דהיינו עד גאל ישראל, עם הנץ החמה, ויסמוך מיד התפילה לגאולה. שזמן התפילה הוא מיד בהנץ החמה, כמו שיתבאר בעזר השם יתברך, מדכתיב "ייראוך עם שמש" (תהלים עב, ה). ושיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ. וסמיכות גאולה לתפילה יש בו כוונה גדולה וסוד גדול על פי הקבלה, ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד ליודעים חן, ומובטח לו שהוא בן העולם הבא ולא יוזק כל אותו היום.

סעיף בעריכה

ואם אי אפשר לו לכוין לזמן הזה, יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל, שהרי זמן קימה של רוב בני אדם כבר עבר.

ראיתי יש טועין, כשאין להם ציצית או תפילין בבוקר, או כשהם בדרך ואינם יכולים להניחן מחמת קור וצינה, אינם רוצין גם כן לקרות קריאת שמע בזמנה בהיותם בדרך בלא ציצית ותפילין עד בואם לביתם או למלון, ושם מניחים ציצית או תפילין ומברכין עליהם וקורין קריאת שמע בברכותיה, ולפעמים אפילו לאחר שעבר זמנה. אבל נראה לי שהוא טעות גמור בידם, דוודאי לעולם יש להקדים קריאת שמע בברכותיה בזמנה בכל מה שיוכל, ואפילו אין לו ציצית בבגדו ולא תפילין בראשו ובזרועו. ואף על גב דאמרינן לעיל סימן כ״ה סעיף א׳: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין הרי הוא מעיד עדות שקר בעצמו, אינו אלא אסמכתא בעלמא; ולא אמרו כן אלא במזיד, אבל כשיש לו אונס, שאין לו תפילין או ציצית, מוטב הוא שיקרא קריאת שמע בזמנה בברכותיה אפילו בלא ציצית ותפילין משיעבור זמנה. דהא מצות קריאת שמע מצות עשה בפני עצמה היא, ולא תלאה אותה התורה בהנחת ציצית או תפילין. ואחר כך, כשיהיו לו ציצית או תפילין, או כשיבוא לביתו או למלון, יניחן ויברך עליהן כדי לקיים מצות עשה דתפילין, ויחזור ויקרא קריאת שמע בלא ברכות בעוד התפילין עליו, ולא לשם חובה, רק כקורא בתורה, כדבעינן למיכתב בסמוך בסעיף ו׳ בעזה״י. או אם ירצה יקרא בהן פרשה אחרת, או מזמור אחר מתהלים וכהאי גווגא, ויצא ידי חובתו בהנחתן, שאין מצותן תלויה דוקא בקריאת שמע, שהרי הם גם כן מצוות עשה בפני עצמן:

סעיף געריכה

והא דאמרן דשיעורה משיראה חבירו הרגיל וכו׳, היינו לכתחילה בלא שום אונס, דזהו מיקרי זמן קימה לרוב בני אדם. אבל מי שהוא אנוס, כגון שהיה צריך להשכים לצאת לדרך במקום גדודי חיות ולסטים, שלא יהיה יכול לעמוד על מקום אחד כשיגיע זמן קריאת שמע לקרות, וגם לא יהיה יכול לכוין אפילו פרשה ראשונה ואפילו פסוק ראשון, או שבני השיירא ילכו מהרה ולא ימתינו לו כלל, יכול לקרותה עם ברכותיה מיד משעלה עמוד השחר, דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה "ובקומך", שקצת בני אדם עומדים באותו זמן. וגם מיקרי שפיר "יוצר אור" לברך ברכת יוצר בשעת הדחק, דהא מתחיל האור להאיר, שמברך עליו. אבל אם אינו מקום גדודי חיה ולסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך, אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה:

סעיף דעריכה

מיהו בדיעבד אם קראה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, אף על פי שלא היה אנוס, יצא בדיעבד, והוא שלא יהא רגיל לעשות כן. ואם קראה בלא ברכות, יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות, ועיין לקמן סימן ס׳ סעיף ב׳:

סעיף העריכה

מי שנאנס ולא קרא קריאת שמע של ערבית כל הלילה עד שעלה עמוד השחר, כיון שעדיין לא הנץ החמה יכול לקוראו לילה, וקורא קריאת שמע ויוצא בה ידי קריאת שמע של ערבית. מיהו אם באותו פעם ארעו גם כן אונס שהיה צריך להשכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה וכו׳, שאמרנו למעלה (סעיף ג) כיון שאנוס הוא ועלה עמוד השחר יכול להקדים ולקרות קריאת שמע של שחרית, עכשיו אינו רשאי לקרות קריאת שמע של שחרית אף על פי שהוא אנוס; שכיון שעשה לאותה שעה לילה, שהרי קרא עכשיו קריאת שמע של לילה, אי אפשר לחזור ולעשותו יום. ולא יאמר: הואיל ושני קריאת שמע לפניו, של ערבית ושל שחרית, אקרא של שחרית שהוא תדיר והגיע זמנו לקצת בני אדם, שמא לא אוכל לקרותו אחר כך, ושל ערבית הואיל ואדחי אדחי? אל יאמר כן, דאם כן הוא דוחה של ערבית בידים, דהא יעבור זמנו מיד כשתנץ החמה. אלא יקרא של ערבית ויניח של שחרית, אולי יזדמן לו מקום ויוכל לקרותו אחר שתנץ החמה, ואין ספק מוציא מידי ודאי:

סעיף ועריכה

אף על פי שזמנה נמשך עד סוף השעה השלישית, שהוא עד רביע היום, אם עברה שעה שלישית ולא קראה, קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית שהוא שליש היום, שגם עד שם הוא קצת זמן קימה. מכל מקום אין לו שכר כקוראה בזמנה. ואם עברה שעה רביעית ולא קראה, לא יקרא אותה אז בברכותיה, ואם יברך הוי ברכה לבטלה. אבל בלא ברכותיה יכול לקרותה כל היום כולו, דלא גרע מקורא בתורה:

סעיף זעריכה

יש אומרים, אם לא קרא קריאת שמע של ערבית יש לה תשלומין בשחרית, שקורא שתי פעמים, וכן אם לא קרא של שחרית יש לה תשלומין בשל ערבית שתים. ויש חולקין, דלא אמרינן כן אלא בתפילות מטעם שיתבאר בעזר השם יתברך; אבל בקריאת שמע, הואיל והתורה תלהו בשכיבה וקימה, עבר זמנה בטל קרבנו ומעוות לא יוכל לתקון הוא: