לבוש אורח חיים נד

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן נד | >>

סימן נד בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דינים השייכים לישתבח

ובו שלושה סעיפים:
א • ב • ג

סעיף א

"ישתבח" אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה ל"ברוך שאמר", ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה, זו לפניה וזו לאחריה. ופסוקים שביניהם לא הוו הפסק, שכולן זמירות ותשבחות הן. וחותם "בא״י אל מלך גדול בתשבחות" כו׳ "עד חי העולמים".

סעיף ב

ואז עונין אמן, שהכל ברכה אחת היא. לפיכך אין לענות אמן אחר "אל מלך גדול בתשבחות", שאין עונין אמן באמצע הברכה, ואין סיום הברכה אלא עד "חי העולמים".

סעיף ג

ואח״כ יתחיל מיד פרשת שמע ויוצר אור, ואין להפסיק ביניהם, מפני שברוך שאמר ופסוקי דזמרה וישתבח כולם נתקנו קודם התפילה, מפני שחייב אדם לסדר השבח תחילה ואח״כ יתפלל, ואסמכוהו אקראי. אבל עיקר הטעם הוא מפני שכן הוא תכסיס המלוכה, ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. וגם יש בו סוד להבריח כל המחנות הפוגעות בתפילות, לעצור אותם, ושלכך נקראו "זמירות" כמו שכתבתי למעלה בסימן א׳. לפיכך אין לדבר כלל בין סידור השבחות והזמירות והתפילה, ואם מדבר – עבירה הוא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה, שהרי לא חס על כבוד קונו ולא קיבל עליו עול מלכותו כראוי. וכל שכן לפי הסוד שבו, שהוא יתברך הבריח בזכותו כל הכתות הרעות, וזה הוא מתאחר לבא לפניו בהכנעת תפילותיו וקבלת עול מלכותו, כידוע ליודעים חן.

מיהו היינו דווקא במידי דלאו מצוה הוא ולאו צרכי ציבור הוא; אבל במידי דצרכי צבור או לצורך מצוה, כגון מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעו למפסק, שפיר דמי. וכן נהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת בין ישתבח ליוצר אור, שיעשו לו דין, שכל זה מקרי לצורך מצוה. ואחר כך כשחוזרין להתפלל חוזר הש״ץ קודם הקדיש ואומר קצת פסוקי דזמרה ויאמר עליהם קדיש, כי לעולם אין אומרים קדיש בלא פסוקים של שבח ותהילה לפניו, כמו שיתבאר לפנינו בע״ה; ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש. וכן מי שלא היו לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש, יכול להניח ולברך עליהם. אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר, וכל שכן שלא יפסיק לאחר שאמר הש״ץ ברכו קודם שמתחילין "יוצר אור" כו׳, דהא "ברכו" עיקר עליה קאי, כלומר: במה תברכוהו? בברוך אתה י״י אמ״ה יוצר אור כו׳.