פתיחת התפריט הראשי

טור אורח חיים נד

טורעריכה

ישתבח אינו פותח בברוך לפי שהוא סמוך לברוך שאמר, ששניהם נתקנו על פסוקי דזמרה זו לפניהם וזו לאחריהם ופסוקים שביניהם לא הוי הפסק, וחותם ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות ואל ההודאות וכו' עד חי העולמים, ואז עונין הקהל אמן.

וכתב אדוני אבי ז"ל שאין לענות אמן אחר בא"י מלך מהולל בתשבחות, שאין סיום הברכה אלא אחר חי העולמים שזה סיום הברכה.

וכתב רב עמרם: ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ויוצר אור ואסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע. והני מילי במידי דלאו צרכי ציבור הוא, אבל במידי דצרכי ציבור, או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעי למפסק ליה, שפיר דמי.(א)

בית יוסףעריכה

"ישתבח" אינו פותח בברוך, לפי שהוא סמוך ל"ברוך שאמר", ששניהם נתקנו על פסוקי דזמרה וכו' — כן כתבו הרי"ף והרא"ש בפרק אין עומדין, ששניהם נתקנו על פסוקי דזמרה, וכן כתב הרמב"ם בפרק ז מהלכות תפילה (הי"ב). ומכאן יתבאר לך שאין לומר "ישתבח" אלא מי שאמר "ברוך שאמר" וקצת פסוקי דזמרה, וכמו שכתבתי בסימן נ"ג:

ואז עונין הקהל אמן, וכתב אדוני אבי ז"ל שאין לענות אמן אחר "מלך מהולל בתשבחות" כו' — בתשובות כלל ד', ופשוט הוא. וכבר כתבתי בסימן נ"א, שאף על פי שהרמב"ם (הלכות ברכות פרק א הלכה ח) סובר שאין עונין אמן אלא כשאומר בסוף שני ברכות או יותר סמוכות זו לזו, אבל היכא שאינו אומר בסוף אלא ברכה אחת, כי הכא שאינו אומר בסוף פסוקי דזמרה אלא ברכה אחת לבד, אינו עונה אמן – נהגו העם לענות אמן אחר "ישתבח", כדברי הרא"ש. וכתב מהר"י אבוהב ז"ל בשם ארחות חיים, דעניית אמן לא הוי הפסק, שמה שאנו עונים אמן, לפי שסיימנו פסוקי דזמרה שהם דרבנן ואנו מתחילין קריאת שמע שהיא מדאורייתא. וכן כתב בכלבו:


וכתב רב עמרם: ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ויוצר אור, ואסור לאשתעויי וכו' — כן כתבו גם כן הרי"ף והרא"ש בפרק אין עומדין, דמיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל "ברוך שאמר" עד דמסיים שמונה עשרה. וכתב הכלבו הטעם, לפי ש"ברוך שאמר" נתקן עם התפילה להסדיר שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל; וכיון שכן הוא, אינו דין לדבר בין סידור השבח והתפילה. אמנם בענייני מצוות, כגון לפסוק צדקה לעניים או לדבר צדקה אחרת, מותר לספר אחר ישתבח. ורבינו ירוחם כתב, שיש מי שסובר שבין "ישתבח" ל"יוצר" יכול לדבר. ודברי הרי"ף והרא"ש עיקר, וכן כתבו הגהות מיימוניות בפרק ז מהלכות תפילה. גרסינן בירושלמי: המספר בין ישתבח ליוצר אור, עבירה היא בידו, וחוזר עליה ממערכי המלחמה:

אם מפסיק בין פסוקי דזמרה לישתבח בברכת עטיפת ציצית, כתבתי בסימן ג"ן:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ישתבח אינו פותח בברוך וכו' כך כתב רבינו בסי' רל"ו דאמת ואמונה אינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לחבירתה דק"ש לא הוי הפסק:

ומ"ש וחותם וכו' ואז עונין הקהל אמן נראה דה"ק לעיל בסי' נ"א כתבתי דאחר ברוך שאמר אין לו לענות אמן אא"כ סיים קודם שיסיים הש"ץ אבל אם סיים עם הש"ץ לא יענה אמן ועל כן אין לקהל לענות אמן אחר ב"ש של הש"ץ דשמא סיים עם הש"ץ אבל אחר ישתבח יש לקהל לענות אמן דאפי' סיימו עם הש"ץ יכול לומר אמן אף אחר ברכת עצמו וז"ש רבינו ואז עונין הקהל אמן משא"כ אחר ברוך שאמר דאין לקהל לענות אמן אלא ליחידים דיודעין שסיימו קודם שסיים הש"ץ:

ומ"ש וכתב א"א שאין לענות אמן אחר מלך מהולל בתשבחות כלומר לא תימא כיון דברכת יהללוך מסיים במלך מהולל בתשבחות א"כ גם כאן סיום הברכה היא במהולל בתשבחות ומה שמוסיפים עוד אל ההודאות וכו' הוא תוס' בעלמא ואם רוצה שלא לאומרה הרשות בידו וא"כ יכול לענות אמן אחר מהולל בתשבחות וקאמר דליתא אלא אסור לענות אמן עד אחר חי העולמים שזהו סיום ברכת ישתבח:

כתב ר"ע ולאלתר מיבעי ליה לאינש לאתחולי וכו' כלומר מצוה מן המובחר היא שלא להפסיק ביניהם אפילו בשתיקה אבל אין איסור אא"כ מפסיק ביניהם בדבור וז"ש ואסור לאשתעויי וכו' שזה אסור הוא והא דאין להפסיק אפי' בשתיקה הטעם הוא כיון דפסוקי דזמרה אלו נתקנו עכשיו משום הך דרבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחיו יתעלה ואח"כ יתפלל כדלעיל בסי' נ"א א"כ ראוי הוא דלאחר סיפור שבחיו יתפלל מיד ולא יפסיק כלל אפי' בשתיקה:

ומ"ש ובעי למיפסק ליה צדקה ברבים בנדבה זה פוסק כך וזה פוסק כך:

דרכי משהעריכה

(א) ונהגו האידנא שמברכין חולה בין ישתבח ליוצר. גם לפעמים שאחד צועק לעשות דין, אז מפסיקין בין ישתבח ליוצר. ונראה שטעם הדבר שנהגו כן, לפי שסבירא להו שזה הוי כצורך מצוה שמפסיקין. אך תמיהני טובא, שנהגו בכל מקום להפסיק בין ישתבח לקדיש, וכשחוזרין להתפלל מתחילין בקדיש. וקשה לי, דהרי קדיש זה לא קאי רק על פסוקי דזמרה, כמו שאכתוב אם ירצה השם בסימן נ״ה; ואם כן, למה מפסיקין קודם קדיש? גם כשחוזרין ומתחילין בקדיש הוי לבטלה, דקדיש זו על מה קאי? וראיתי בספר הכלבו שכתב וזה לשונו: ואחר ישתבח פותח החזן קדיש, שכן דרך קדיש לבוא אחר קריאת פסוקים; ואם איחר והפסיק בין פסוקי דזמרה לקדיש, יאמר ברכו בלא קדיש. וראיה לדבר, ברכו של ערבית שאומר בלא קדיש. אך טוב שיאמר פסוקים דתהלים או שאר פסוקים עד שלשה או יותר, ואחר כך יאמר קדיש, שלא לשנות מנהג התפילה. וכן פורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים, שלעולם לא תמצאנו בלא פסוקים לפניו, אם לא אחר גמר התפילה, עכ״ל. נראה מכאן, דאף על גב דאם הפסיק איכא תקנה לומר קדיש על ידי שיחזרו ויאמרו מקצת פסוקי דזמרה, מכל מקום לכתחילה עדיף טפי להפסיק בין קדיש לברכו ולא בין קדיש לישתבח. ועל פי הכל־בו ביטלתי המנהג הקדום בעירי להפסיק בין ישתבח לקדיש, והנהגתי בהסכמת חבירי להפסיק אחר הקדיש, ואחר ההפסקה יתחילו ברכו בלא קדיש. אך נחמתי כי עשיתי, כי מצאתי כתוב באור זרוע מסכת ברכות פרק תפילת השחר וזה לשונו: ובתשובת הגאונים כתוב, וששאלתם: מי שנזדמנה לו טליתו לאחר שעמד להתפלל תפלת יוצר קודם שיקרא קריאת שמע, מהו לפסוק ולברך להתעטף בציצית? כך ראינו, שמפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש, כיון שגומר "מלך אל חי העולמים", ומפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש "להתעטף בציצית" ומתעטף ומתחיל לומר קדיש. אבל אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש, אינו מפסיק כלל כו׳. שמע מינה דיותר טוב להפסיק בין ישתבח לקדיש מלהפסיק בין קדיש לברכו, גם על פי ספרי הקבלה אין להפסיק בין קדיש לברכו כמו שכתוב בסוף ספר מערכת אלהות. ולכן אין לבטל מנהג הקדום, והנח לישראל שאם אינם נביאים, בני נביאים הם. אך עדיף טפי לנהוג שלא להפסיק כלל, ושמעתי שכך תיקן הגאון מהר״א מפראג שלא להפסיק שם כלל וכן ראוי לעשות. ובמקום שהמנהג להפסיק, יזהר החזן שיאמר מקצת פסוקי דזמרה קודם שיחזור ויתחיל בקדיש, כמו שכתב הכלבו: