כף החיים (פאלאג'י)/יב
סימן יב
עריכהבנים לא ישקרו,
זמירות יאמרו
א. אלהי עולם ה' משתבח בנו לומר, עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, ועל זה כמו צער בנפשי על קצת מדלת העם דנכנסים לבית הכנסת ומתחילין מישתבח, ויש מהם מברוך שאמר, כאילו הם פטורים מלומר כל הזמירות מתחילתן, ועל ראשי האומניות מוטל החיוב לחקור ולדרוש בכל בני האומנות שלהם, דמי שאינו יודע לומר הזמירות, דיקח מלמד שילמדהו כמשפט תיבה בתיבה, וברופיט הטיפטיג'יס ה' עליהם יחיו אמן, יש הסכמה בכל חוזק ותוקף ממורינו הרב מרן מלכא זה הי"ם גדול בעל שורשי הים ז"ל, שלא יוכלו לקבל באומנות הזה להכניסו בכלל היחידים אם לא שהוא יודע בטיב שלש תפילות שחרית מנחה וערבית, הא לאו הכי אינו נכנס בשירות, ויהי כי ארכו הימים נתרשלו מזה ולאו אדעתייהו, ומחזיקנא טיבותא להרב ועצום זה דודי וזה רעי זרע קודש כמוהר"ר יצחק חזן נר"ו שהוא סופר שלהם, דהגיד לי מהסכמה הלזו, וכשנתוודע לי אזרתי כגבר חלצי וגזרתי עליהם שיקחו מכיס הקופה להשכיר מלמד שילמד למי שאינו יודע תפילות כתיקונן, ומכאן והלאה שלא יכנס במלאכה מי שלא למד שלש תפילות מתחילה ועד סוף כהסכמת רבינו הגדול זלה"ה, וכן ראוי לעשות ולתקן בכל האומנויות, ועל ידי זה יהיו בטוחים דיצו ה' אתם את הברכה לתת להם פרנסה וכלכלה בריוח ולא בצמצום, כדכתיב ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך, וזה הוא דבר שהיה בכלל, אך איכא נמי שהוא צריך לפרט והוא, דכל אחד מישראל יהיו עיניו פקוחות על בניו הקטנים דיאמרו לפניו בכל בוקר הזמירות כהלכתן, או יצוה למלמד שיקחהו בבקר השכם כדי שיתחיל מברכות השחר מילה במילה, ויען הילדות גורמת להם להיות בנים לא אמון בם כי אין להם יצר הטוב רק רע לבדו ואיכא למיחש דמדלגים או אינם אומרים כל עיקר, ובמה יזכה נער את ארחו אם לא דאביו או רבו נותנים דעתם עליו שיאמר כל הזמירות והתפילה מרישא לסיפא, וחנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה, ואם ככה יעשה יזכה לשמוע בחופת בניו זמירות שירות ותשבחות, ושבח אני את המקומות דהמזמר גם בחול מתחיל לומר בקול רם זכרנו בזכרון כו', ומרויחין בזה דבאנא בכח יעורר לכל העם הנמצאים שיעמדו על רגליהם כמו שכתב בכנסת הגדולה, לא כן היכא דכל אחד אומר הזמירות בפרטות שוכח מלעמוד באמירת אנא בכח, והאמת דקשה לתקן בכל בתי הכנסת שיתחילו מתחילת הזמירות כי אין הצבור יכולין לעמוד, וידוע המעשה שהביא בספר מטה משה, בשמש הקהל שנראה לו אדם אחרי מותו והיה לו כתר של שושנים בראשו, והיה בהיותו בחיים חיותו הדיוט דבעלמא, והגיד לו המת להחי שזכה לכל הכבוד הזה על שהיה אומר ברכות ופסוקי דזמרה בקול נעים עיין שם ובספר המנהיג דף ד' ע"ג
ב. כמו שמתחילין בימים נוראים מלוך על כל העולם, הירא את דבר ה' ככה יעשה כל הימים של ימות השנה ועיין בספר חסד לאלפים ריש סימן נ'
ג. כשאומר נאחז בסבך בקרניו, יכוין לאותיות אחר סב"ך הם עג"ל, והשטן בעבור קטרוג העגל היה מרחיקו להאיל כדי שישחט יצחק, ומיכאל גימטריא הנ"ה האי"ל נצח בקרני"ו, דהוא גימטריא שס"ח, והיינו על ידי הקטורת דהוא שס"ה מנים, ושלשה מנים יתירים הרי שס"ח, ועל ידי הקטורת הכניע להשטן כן כתב רבינו האר"י זיע"א, והביא דבריו בספר יק"ר סדר וירא דף מ"ג ע"ג
ד. כשאומר פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה', יכוין דצפונה עם הכולל גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דהוא גימטריא רל"ב כמו שכתבו המקובלים, ומה טוב דבא בגימטריא הברכ"ה, והוא מכוון יפה למאמרם זכרונם לברכה, הרוצה להעשיר יצפין כדכתיב מצפון זהב יאתה
ה. באומרו ומותר האדם מן הבהמה אין, יכוין דהוא ראשי תיבות א'בל י'ש נ'שמה כי זהו היתרון לאדם כמ"ש בספר ישועות יעקב בסא"ר סוף סימן כ"א
ו. באמירת הקרבנות עד ברוך שאמר יכוין לתקן עולם העשיה, ומברוך שאמר עד יוצר עולם היצירה, וביוצר וקריאת שמע עולם הבריאה, ובתפילת שמונה עשרה עולם האצילות, ובזה יעלו ארבע עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, גם צריך לכוין לארבעה תיקוני השכינה, והיינו לתפילת ערבית - מטה, בזמירות - שלחן, ביוצר וקריאת שמע - כסא, בתפילת שמונה עשרה - מנורה. וכל זה איתמר במדרשו של רשב"י, ובחסד לאלפים סימן נ"א וסימן ל"ח, ובצפורן שמיר סימן ג' אות מ'
ז. כשאומר בפיטום הקטורת ממולח' טהור' קודש', יכוין בשם הקדוש היוצא מסופי תיבות דהוא רח"ש, דיש בו כח לגרש החיצונים ויועיל לזכירה. כמו שכתב בספר שערי חיים על פסוק רחש לבי דבר טוב
ח. סימני הקטורת ימנה בשתי ידיו כדי שתהיינה שתי ידים זוכות כאחת להתעסק במצוה ועיין להרב האל"ף סימן מ"ח אות ו'
ט. באמירת אנא בכח, כשאומר נ'א ג'בור ד'ורשי דהוא ראשי תיבות שם נג"ד, יכוין לבקשת המזונות כי נג"ד גימטריא ז"ן, והוא מסוגל שיענהו ה' לתת לו מזונות בריוח כמו שכתוב בספר רזיאל בסופו, ובספרי הקטן נפש כל חי מערכת נ' הוספתי על זה דיכוין בסופי תיבות נא' גבור' דורשי', דהוא אר"י, דיתגבר כארי על יחודו יתברך וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא דהוא על הקריאת שמע, ועל ידי זכות קריאת שמע אנחנו ניזונים כידוע ממאמר רבותינו זכרונם לברכה, ובהכי בא הראשי תיבות וסופי תיבות בכיוון יפה עיין שם הדברים ארכ"א בחיים בס"ד
יוד. כל חכם מבית מדרשו מצוה עליו להודיע ולהודע לעמי הארצות מאי דאיתא במדרש, דאמר רבי יוסי פעם אחת מצאתי לאליהו ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונים אף וחימה לעשות נקמה במי שמספר בין קדוש לברוך, ובין ברכה לברכה ובין פרק לפרק בפסוקי דזמרה, ובין אמן יהא שמיה רבה ליתברך ובין גאולה לתפילה, ולא עוד אלא שאין תפילתו נשמעת כאשר יעויין שם, וגם מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי בעת צאתם למלחמה היה הכרוז יוצא, מי האיש הירא מעבירות שבידו דאפילו הפסיק בפסוקי דזמרה יחזור מעורכי המלחמה, ובזה פירש בספר נוהג כצאן יוסף דף ד' ע"ג משמיה דגברא רבא רמז הכתוב ה' ילחם לכם, ואימתי כשאתם תחרישון ולא תדברו מדבור של הפסק, זה תוכן דבריו, ומתוך זה יזהיר החכם המלמד מוסר ליחידים שלא יפסיקו בדבור כלל אפילו בלשון הקודש, מתחילת ברוך שאמר והיה העולם עד אחר גמר העמידה, וכן בערבית משהתחילו אשר בדברו מעריב ערבים עד אחר העמידה, והדורש בזה ברבים זכות הרבים תלוי בו דמזכה אותם. ועיין בספר מורה באצבע סימן ג' אות ע"ד, ובקשר גודל סימן ז' אות ל"א ואות מ"ח, ובספר אורחות צדיקים לגורי האר"י דף י"ב ע"ב וע"ד, ומ"ש בקונטרס תוכחת חיים סדר ויקהל מה שכתבתי שם בחמלת ה' עלי
יא. במזמור הודו, יש מחזורים דמג'יהו כפול פסוק הודו לה' כי טוב, וראיתי במכתב יד הקודש של כמוהר"ר אברהם חיים דוד ז"ל, אחד המיוחד שליח ציבור מקהלתינו יב"ץ, דאייתי בידיה דברי הרב משנת חסידים, דיש מהודו ועד ברוך אלהים, מאתים תשעים וחמש תיבות כמספר אלהים דההי"ן, והביא דבריו בספר שלמי ציבור דף ס"ה ע"א ועל זה וישלח אברהם את ידו וכתב וזה לשונו, ולפי זה אין מקום למה שנוהגים לכפול פסוק הודו לה' כי טוב שני פעמים דגם הכפל עולה מן המנין ויהיה יותר ממאתים תשעים וחמש תיבות וכל המוסיף גורע, ועיין למה שכתב האורחות חיים הביאו מרן בית יוסף באורח חיים סימן נ"א, ובשלמי ציבור דף ע' ע"ג, ובלאו הכי אין טעם לכופלו דלא הוי כמו פסוק של כל הנשמה שבסוף הללויה וכמו פסוק ה' ימלוך שהוא סוף הענין, ומזה תבין דגם מה שנהגו לכפול פסוק כל הנשמה קודם למנצח, אין טעם למנהג, ואני נהגתי שלא לכפול לא זה ולא זה, עכ"ל, ובספר חסד לאלפים סימן נ' אות ט' כתב כן וזה לשונו, בסוף הודו אין לומר כי אם פעם אחת הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, יעויין שם, ועתה סמוך להדפסה האיר וזרח ספר היקר פתח הדביר, וראיתי שם בדף ע"ב ע"ב דהביא זה מהרב כמוה"ר אברהם חיים הנזכר לעיל ששמע מפיו דברים כהוויתן, ובא בכיוון יפה דברים שבכתב עם דברים שבעל פה. ועיין להפרדס לרש"י דף כ"ג ע"ב ודף נ"ז ע"ג, ובשלחן גבוה סימן ק"ח, ובין תבין מה שכתב בספר בתי כנסיות סימן תר"ך, ובספר פתח הדביר סימן נ"א אות ט' דף ע"ד ע"ב
יב. כשאומרים הקהל ה' מלך, צריך לעמוד אפילו שלא הגיע לשם, גורי האר"י הביא דבריהם בשלמי ציבור דף ס"ה סוף ע"ד, ואם הוא במקום שיכול להפסיק ושמע אומרים ה' מלך יעמוד ויאמר עמהם כמ"ש בפרי חדש, ובס' בית עובד
יג. מה שכותבין בעור קלף או גויל שם הוי"ה ברוך הוא עם מנורת מזמור למנצח בנגינות, ומניחים בתוך הסידור של התפילה מצד של מעלה כדי להסתכל בו תדיר לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד, הנה ראיתי בספר שערי תשובה הנדפס עם שלחן ערוך באורח חיים סימן א' ס"ק ג' בדברי הבאר היטב שם דהביא משם רבינו האר"י, דיצייר שם הוי"ה ברוך הוא תמיד נגד עיניו כזה יהו"ה, וזהו סוד שויתי ה' לנגדי תמיד, וזה תועלת גדולה לענין היראה, על זה כתב וזה לשונו, וראיתי בכתבי הרב החסיד מוהר"ר זלמן דכתב, דהטעם לעשות כן כדי שיזכור שלא לשוח שיחה בטילה מאימת ה' אשר לנגד עיניו, אך מר דודי הגאון בעל תבואות שור אמר במליצתו, אם לא שויתי ודוממתי, רצונו לומר, שאוכל לגדור שידום ולא ישיח אף בלי כתיבת שויתי, ויתרעם מאד על זה לפי שעל הרוב אינן משמרים כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וראוי לבטל המנהג, ועל המנורות הגדולים הקבועים בבית הכנסת על העמוד תחת טבלא של זכוכית לא קפדינן כי אם על המניחים בסידורים, זה תוכן דבריו והביטה וראה בתשובת חזון למועד אשר בסוף ספר חזון עובדיה, ובזה ראיתי בתשובה כתב יד לאחד קדוש, על המפות שעל גבי השולחנות שכותבים בהם שמות ופסוקים דגער הרבה לעושים כן, וכד הוינן בה, לא כל הנדונות שוין ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול, ויש ללמד זכות על המנהג כאשר אכתוב במקומו הראוי לו, אך ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו להיות זהיר וזריז בתכלית הזהירות שלא יפול ארצה, ושלא יגע במים או בזיעה או מעיטוש וליחות וכדומה, ולנהוג בו קדושה יתירה כספרים תפילין ומזוזות ועיין תשב"ץ ח"א סימן ב'
יד. ראיתי בספר מדבר קדמות מערכת ד' אות כ"ב דהביא מספר מנורת זהב, דלדוד המלך עליו השלום, הראהו הקדוש ברוך הוא ברוח הקודש מזמור למנצח בנגינות אלהים יחננו כתוב על טס של זהב מופז עשוי בצורת מנורה, וכן הראה אותו למשה רבינו עליו השלום, והיה דוד המלך עליו השלום נושא זה המזמור כתוב ומצוייר וחקוק במגינו בטס של זהב כצורת מנורה כשהיה יוצא למלחמה, והיה מכוין סודו והיה נוצח אותם ואויביו נופלים לפניו, ועיין שם סודות ונפלאות הרמוזות במזמור הזה, עכ"ד, ובכן אנן יתמי דיתמי דלא בינת אדם לנו, ראוי לכוין לדעתו של משה רבינו עליו השלום ודוד המלך עליו השלום וכל קדושים עמו דהוו ידעי עומקן של דברים סוד ה' ליראיו. ועיין צפורן שמיר סימן ב' אות ח"י
טו. יזהר לגמור ברכת ברוך שאמר קודם השליח צבור כדי שיענה אמן כשגומר שליח ציבור הברכה, לבוש סימן קנ"א, והרב הלכה ברורה והבאר היטב הביאוהו מהמגן אברהם, ועיין להמנהיג דף ד' ריש ע"ג, ובקשר גודל סימן ז' אות כ"ו, אלא שראיתי בספר חסד לאלפים סימן נ' דכתב, דיספיק לו השהות לגמור גם מזמור לתודה, ולפי זה יאבד מלומר מזמור לתודה בניגון עם הקהל, ולאומרו שתי פעמים בשביל לבא לכלל חיוב עניית אמן, זה דבר שאי אפשר לשמוע ועיין בכסא אליהו סימן נ"א ס"ק ב'
טז. זכור אל תשכח בהתחלת ברוך שאמר לאחוז השתי ציציות אשר לפניך בידיך עד סוף מהולל בתשבחות ותנשקם ותניחם האל"ף לך סימן נ"א אות ג'
טוב. א'ת י'דוד ב'שמחה, הוא ראשי תיבות גימטריא אחד, והיינו כי באותה שעה יכוין לקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה,כמו שכתב הרב חומת אנך בסוף ח"ד בהשמטות
חי. מזמור לתודה מיושב קשר גודל סימן ז' אות ל"ח, וכן תראה מלשון ספר אורחות צדיקים מגורי האר"י דף ס"ג ע"א
יט. מזמור לתודה, העד העיד בנו האיש אדוני הארץ מרנא ורבנא אבי התעודה מרן החבי"ב בשיירי כנסת הגדולה סימן נ"א וסימן תר"ד, דמנהגינו לומר מזמור לתודה אפילו בערב פסח, ובחול המועד פסח, ובערב תשעה באב, ובתשעה באב, ובערב יום הכיפורים כיע"ש, ואם ימצא באיזה בתי כנסת שאינן אומרים אותו, היינו מסיבת דמוה"ר כנסת הגדולה לא היתה שררתו בכל הבתי כנסיות שבעיר להיות הולך ומתפלל שם ולהנהיגם שיאמרו גם באלו הימים ועיין מה שכתב נהירו דעיינין הרב כמוה"ר א"א נר"ו בספר מעש"א באורח חיים סימן י"ט, ועיין בשלמי ציבור דף ס"ח סוף ע"ב, ובעולת תמיד, ובזכור לאברהם בפסח סימן תכ"ט, וראה תראה בספר דברי שלום בתחילת הספר, דהביא שם הרב החסיד אג"ן מנהגי מדרש קדוש בית אל יכון בצדק, ובכלל דבריו כתב וזה לשונו, מזמור לתודה אומרים אותו בחול המועד של פסח וסוכות ובערב פסח וכן בכל הימים שכתב מור"ם בסימן נ"א שאין אומרים אותו, המנהג לאומרו בבית מדרשינו, וכן ראיתי בשיירי כנסת הגדולה בסימן תכ"ט וסימן רפ"א שהמנהג לאומרו גם בחול המועד של פסח, וטעמו של דבר שאומרים אותו לשם הודאה אף על גב דאינו קרב לבד משבת ויום טוב דאיכא מזמור אחר, וכן כתב הפרי חדש בסימן תכ"ט דנהגו לאומרו בערב פסח, וכן כתב בסימן תר"ד דנהגו לאומרו בערב יום הכיפורים, עכ"ד
עתה אעתיק לפניך מה שאינה ה' לידי כתב יד הקודש של הרב מר קשישא נזר ישראל האמיתי כמוהר"ר יום טוב דאנון זצוק"ל בעל ספר כבוד יום טוב, השולח אמרתו אר'ש להשיב שואלו דבר מהתם להכא וזה לשונו, באתי אל האר"ש על אשר שמעתי מערערין על דבר שבבית הכנסת שלנו הוא הנקרא בשם קהילת קודש צונצין מחזיקי תורה, תודה לאל אשוי אני הצעיר הייתי מתפלל בו משנת תקי"א עד שנת תקע"א, וגם הרב הגדול כמוה"ר אהרן אלפנדרי בעל יד אהרן ז"ל היה מתפלל בו בשבתות וימים טובים עד שהלך לשכון כבוד בארץ הקדושה חברון תובב"א, ומעולם לא אמרנו מזמור לתודה לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, ועתה קראו ערער על זה, וכמדומה לי שגם בקהילה קדושה עץ החיים אין נוהגים לאמרו לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים, ואני יודע מקטנותי דמנהג קהילה קדושה שלנו היה כמנהגי עץ החיים, וכבר ידוע שמה שאין אומרים מזמור לתודה בשבתות וימים טובים משום דאין קרבן תודה בהם כמו שכתב בטור אורח חיים סימן נ"א והביאו מור"ם במפה סעיף ח', וכתב הרב כנסת הגדולה והביאו הבאר היטב, דיש מקומות שנוהגים לאומרו בראש השנה ויום הכיפורים, מלשון זה נראה שמנהג רוב המקומות שלא לאומרו, ועל אשר שמעתי שאמרו דעל פי הסוד צריך לאומרו בראש השנה, ודאי שדבר זה למדו באיזה ספר או ששמעו מפי אחרים, על זה אני אומר לפי קיצורי, ההעדר טוב ממציאותו ומי יודע מאיזה ספר למדו כן, דאילו מספרי הרב הקדוש האר"י ז"ל הנסמכים הידועים לנו לא יזכר ולא יפקד דבר זה, כי ברוך ה' לא נעלם ממני דבר מכל דברי הרב בשמונה שערים ובפרט בשער הכוונות שהוא הכרח לתפילותינו ולא נמצא דבר זה, ומי שלבו נוקפו אמור לו, צא ולמד ממדרש רבה הידוע פה עיר הקודש ירושלים ת"ו הנקרא בשם בית אל, הנוהגים בתפילותם על פי כתבי האר"י זלה"ה מזמן הרב החסיד גדליה חאיון, והרב החסיד כבוד מורינו הרב שלום שרעבי זכרונם לברכה, ומעולם ועד היום לא אמרו מזמור לתודה לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים וקל וחומר לשאר ימים טובים, ומעתה מי שם פה לאדם לומר כי על פי הסוד צריך לאומרו, ודי בזה, עד כאן נועם אמריו ועיין להפרדס לרש"י דף נ"ה ע"א
ך. עוד ראיתי להרב מחמד עינינו אג"ן שם בספר דברי שלום דכתב וזה לשונו, ביום טוב מתחילין מזמור שיר ליום השבת דגם יום טוב נקרא שבת וכן כתב מנהג זה הרב שיירי כנסת הגדולה בסימן נ"א הגהות בית יוסף אות י', וכן כתב בספר לחם חמודות, והפרי חדש כתב, האומרו לא משתבש עכ"ד, ועיין נמי בספר חסד לאלפים סימן נ"א אות י'.
אך. אם לא כיון בפותח את ידך צריך לחזור ולאומרו, שלמי ציבור דף ס"ט ע"ב, ובעיני יפלא דבכמה דפוסים ממחזורים שנדפסו והביאו כוונות הפסוק הזה השמיטו מלהביא עוד כונה אחרת, שצריך לכוין בראשי תיבות ל'כל ח'י ר'צון דהוא רח"ל, דהמזונות המה באים מפאת רחל אמנו, ויכוין בתיבת רצון שהוא גימטריא יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י אל"ף ה"י יו"ד ה"י.
בך. ו'יברך ד'וד א'ת י'דוד יכוין בשם הקדו' היוצא מראשי תיבות דהוא ודא"י גימטריא אהי"ה, והוא שם גדול ונורא, ובשם זה עלה משה למרום והוא מגן ממלאכי חבלה. כמו שכתב בספר קמח סולת דף ט' ע"א, ועיין בספר דבש לפי מערכה ו'
כג. ואתה מושל בכל יתן שלש פרוטות, שתים בבת אחת והשלישית אחרי כן והוא סוד נשגב, צפורן שמיר סימן ב' אות כ"ב, ובקשר גודל סימן ז' אות מ"ג, ועוד לו בסתם במורה באצבע סימן ג' אות ע"ו, וכ"ה בספר חסד לאלפים סימן נ"א אות ח', ובספר בית עובד שם, והרב נוהג כצאן יוסף דף ד' ע"ד כתב, דבק"ק קראקא בבית הכנסת שבנה מור"ם, היה קלפי אחת קבוע בחומה במקום אשר היה יושב הגאון דשם היה נותן צדקה בשעה שהיה אומר ויברך דוד והוא על פי כתבי האר"י, עכ"ל, וכדי לקיים זה חק נתן ולא יעבור, בעי הכנה מקודם דישא בחיקו מעות מפוזרות למשמרת ופזר נתן לאביונים צדקתו דבר בעתו
כד. אחת מעשר סגולות שמכפרין עונותיו של אדם בלי סיגוף ועינוי, הוא מי שקורא ויושע בשמחה ובניגון כמו שאמרוהו ישראל בקריעת ים סוף, ולכן צריך לאומרו בניגון הטעם כקורא בתורה, ורמוז בתורה לדורות מדכתיב ויאמרו לאמר, ספר החרדים, ושל"ה, וספר המנהיג אות י"ב, ועיין חסד לאלפים סימן נ"א אות י"א, כשאומר כי גאה גאה יכוין לאגניא"ל איזיא"ל דמתמן אגג, ואינון מתרין דרועין מסטרא דמסאבו, וכשאומר תהומות יכסיומו, יכוין לתאומיא"ל תומיא"ל מסטרא דמסאבו דהני כנגד תרין ירכי קשוט, ועליהון אתתקף ההוא דאתמר ביה עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הכי איתא בתקונים, ובמדרש תלפיות דף קל"ח ע"א
כה. ראוי לכל מלמדי תנוקות של בית רבן ללמד את נערי בני ישראל שלא ימצא בפיהם שום שיג ושגיאה, ובפרט במקומות דבנקל ירגילו את לשונם לומר בטעות ומשבשתא כיון דעל על, וגם על פקידי תלמודי תורה ה' עליהם יחיו אמן, חיובא רמיא דעיניהם ישיתו לשמוע בלמודים במקומות דמעותדים הם לטעות, כי יאמרו בשפה ברורה ובנעימה וביפוי לשון היותר מועיל, לישנא מעליא, ולרגל המלאכה אשר לפני אבאר קצתם מן הבא בידי כעת בעזר אלהים חיים
כו. בפקודת, הדל'ת דגושה, גם יאמר מפירותיהם כמו שכתוב בספר הכוונות, גם יאמר בסתר כבגלוי כמו שכתב בנוסחת האר"י זיע"א, והפרי חדש, ומאמר מרדכי, ושלמי ציבור, אלא דבחסד לאלפים סימן נ' אות ט' כתב דיותר טוב לומר בסתר ובגלוי, ולא יאמר מה ישועתנו כי האל המושיע לנו, וכן בתפילת נעילה לא יאמר כן, הרב שמן למאור סימן מ"ו גם לא יאמר כשאנו משכימים אלא שאנחנו, ויאמר ותגביה קרננו למעלה, גם יאמר קראת שמו, כמו שהביא הרב האל"ף סימן נ' אות ט', עוד זאת יאמר לבדך לכל ממלכות הארץ ולא יאמר עליון, ועיין שלמי ציבור דף צ"א ריש ע"ב משם הרד"א ולח"ר, ויאמר האלהים בה"א תחילה כלישנא דקרא בישעיה סימן ל"ז, וכן הוא במלכים ב' סימן י"ט שלמי ציבור דף ס"א ע"ג
זך. בפטום הקטורת יאמר מחזירן בלי ו' תחילה, כמו שכתב בכנסת הגדולה סימן קל"ג, והביא דבריו בשלמי ציבור, ועיין בספר בתי כנסיות בקונטרס בית אבטינס בית י', וערך לחם סימן קל"ב, ובמ"ם דמכיפת, לפי מה שהביא בספר שלמי ציבור הוא דלא יאמר מכיפת, אכן שם בבית כ"ט הביא במ"ם, גם בשלמי ציבור הביא דצריך לומר לשפות, ובבית ל"ד כתב, דמאן דתני ליפות לא משתבש ומאן דתני לשפות לא משתבש
כח. אביי הוה, צריך להפסיק, ואין להשמיט תיבת הוה, כמו שכתב בחסד לאלפים סימן נ', וקמח סולת דף ח' ע"א, והרב רבי חייא רבה ז"ל בספרו הבהיר צפיחית בדבש סימן ח' ובהשמטות שם, וישעך, היו"ד בסגול כמו שכתב בספר אליה רבה, וכן שני כתובים צריך לומר הכ"ף בקמץ, שלמי ציבור, וחסד לאלפים, על הבריות, ב' בשבא ור' בחיריק, שלמי ציבור, וקמח סולת, כרוב גודלו, הג' בקבוץ שלמי ציבור דף ס"ט ע"ג, וחסד לאלפים סימן נ'
כט. בשירת הים, הגימ"ל (של) כי גאה גאה ועם זו גאלת יהיו דגושות, בין מים לאדירים יפסיק, מי כמוך נאדר בקדש וכן ידמו כאבן, הכ"ף יהיו דגושות, כמו שכתב מרן בית יוסף באורח חיים סימן נ"א, והמנהיג אות ט"ו, ובשולחן גבוה שם, ובספר בית עובד, וכל זה ויותר מזה דהמצא תמצא דקדוקים בלשונות התפילות, צריך המלמד ללמד את בנ"י שימה בפיהם שירגילו את לשונם בסדר נכון וזכות גדול הוא להמלמד דבסיבתו מתפללים כל ימיהם כהוגן וכשורה