(א) סעיף א: אלא אם כן קיבל עליו בפירוש וכו׳ — ואפילו קיבל עליו התענית בפירוש אינו אסור ברחיצה וסיכה עד הלילה. רש״ל בתשובה סימן צ״ב, וכן כתב הלבוש. אבל הב״ח כתב, משקיבל עליו התענית שאסור לו לאכול, אסור נמי לרחוץ ולסוך. וכתב על דברי רש״ל הנזכר דלא נהירא, יעו״ש. והביא דבריו שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור. וכן כתב הט״ז ס״ק א׳. מגן אברהם ס״ק ד׳. אליהו רבה אות ב׳. מט״י, וכתב ודלא כלבוש. מאמר מרדכי אות א׳. ערוך השולחן אות ב׳. משבצות זהב אות א׳. חיי אדם כלל קל״ד אות ח׳. דרך החיים אות ד׳. משנה ברורה אות ב׳. מיהו נעילת הסנדל מותר, דכיון שאנחנו רואין שהן ברגליו ולא קיבל לזה. אליהו רבה שם. ערוך השולחן שם. משבצות זהב שם. חיי אדם שם. דרך החיים שם. משנה ברורה שם. והא דאסור ברחיצה וסיכה משקיבל התענית, היינו אם הוא מפלג המנחה ולמעלה, אבל קודם לכן מה דקביל קביל ותו לא. משבצות זהב שם ואשל אברהם אות ד׳. משנה ברורה אות ד׳:
(ב) שם: שלא לאכול עוד היום — משמע דאם אמר הריני בתענית למחר, מותר לאכול היום. אבל בטור ופוסקים משמע, מיד שקיבל התענית אסור לאכול עוד. מגן אברהם ס״ק א׳. והמאמר מרדכי אות א׳ כתב דגם דעת השולחן ערוך כן, וכן כתב משנה ברורה אות א׳. והיינו דווקא אם כבר אכל סעודה המפסקת, ועל כן אמרינן דדעתו בזה לקבל התענית; אבל אם עדיין לא אכל ודעתו לאכול סעודה המפסקת, ואמר כן, מותר לאכול, דהא בנדרים הולכים אחר כוונת הנודר, כמו שכתב ביורה דעה ריש סימן רי״ח, יעו״ש; ואם כן, מה שאמר כן אינו אלא סיפור דברים:
(ג) שם הגה: וקבלה בלב אינה קבלה וכו׳ — משום דליכא תוספת בט׳ באב, משום הכי בעינן קבלה בפירוש; מה שאין כן תוספת יום הכיפורים, דסגי בקבלה בלב. והכי מוכח בבית יוסף בסוף סימן זה, ודלא כהגה לקמן בסימן תרח, דליתא (והגם דשם פסק כהג"ה, י"ל דזה חיבר אח"כ וחזר מדבריו שלשם). ומיהו קבלת תענית יום שלם סגי בקבלה בלב, כיון שאינו אוכל כלל באותו יום וכדלקמן סימן תקס״ב סעיף ו׳, ולא דמי לתוספת, שאוכל במקצת היום. פרי חדש בליקוטים. ועיין בדברינו לשם בסייעתא דשמיא:
(ד) שם בהגה: וקבלה בלב אינה קבלה וכו׳ — והב״ח כתב דהוי קבלה, וכן הוא דעת הגר״א. ולכן טוב להתנות בשעת סעודה המפסקת. מגן אברהם ס״ק ב׳. אליהו רבה אות א׳. אשל אברהם אות ב׳. חיי אדם שם. דרך החיים שם. משנה ברורה אות ב׳. והיינו להתנות בפה או בלב שאינו מקבל עליו התענית עד בין השמשות. מחצית השקל ומשנה ברורה שם. ולפי דיעה זו, שקבלה בלב הוי קבלה, אם קיבל בלבו שלא לאכול עוד, הוא הדין שאסור ברחיצה וסיכה, כמו שכתבתי לעיל אות א׳ יעו״ש. וכן כתב חיי אדם שם. משנה ברורה שם:
(ה) אבל אם לא קיבל אפילו בלב, אלא שגמר בדעתו שלא לאכול, אינו כלום ומותר אפילו באכילה. חיי אדם שם. משנה ברורה שם. ומכל מקום יותר נכון להתנות, כמו שכתבתי באות הקודם, וכן כתב משנה ברורה שם:
(ו) ואם חל ט׳ באב בשבת או בא׳ בשבת, אין צריך להתנות, דכיון דאסור להראות עינוי בשבת, מסתמא לא נתכוון להפסיק לשם תענית. השמטות שנות חיים, פתחי עולם סוף אות א׳:
(ז) סעיף ב: ט׳ באב לילו כיומו וכו׳ — עיין בזוהר פרשת וישלח דף ק״ט ע״ב, שכתב ששס״ה לאוין כנגד שס״ה גידין ושס״ה יומי שתא, וגיד הנשה כנגד יום ט׳ באב, ועל כן אמרה תורה: "לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה", "את" לרבות ט׳ באב דלא אכלין ביה ולא שתין וכו׳ וכל מאן דאכיל בט׳ באב כאילו אכיל גיד הנשה, יעו״ש:
(ח) שם: ובין השמשות שלו וכו' — ושיעור בין השמשות הוא מהתחלת השקיעה, שאין השמש נראית עוד על הארץ, כמו שכתבנו לעיל סימן רס"א אות א' יעו"ש:
(ט) שם: ובין השמשות שלו אסור וכו' — אבל אין צריך להוסיף מבעוד יום כיום הכפורים. מגיד משנה פרק ג' דתענית דין ג'. והביא דבריו בית יוסף. מיהו בספר החינוך פרשת אמור סימן רע"ח כתב דהוי כיום הכיפורים להפסיק מבעוד יום, יעו"ש. וכן משמע מדברי התוספות תענית ל' ע"ב ד"ה כל, יעו"ש. וכן נראה מדברי הרמב"ם כמו שכתב המגיד משנה שם. אבל הריטב"א בתענית ועירובין מ' כתב כדברי המגיד משנה, דאין צריך להוסיף מבעוד יום, יעו"ש. וכן הוא דעת הרשב"א, ור"י בתוספות פסחים נ"ד ע"ב ד"ה לקביעא, יעו"ש. וכן הסכים הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סימן ק"ד, דכיון דעיקר תשעה באב דרבנן די להחמיר בספיקו ולא להוסיף עליו, יעו"ש. וכן כתב מגן אברהם ס"ק ג', אליה רבה אות ג', מטה יהודה, ברכי יוסף אות ב', ערך השלחן אות א', אשל אברהם אות ג', ביאורי הגר"א, חיי אדם כלל קל"ד אות ט', דרך החיים אות ד', משנה ברורה אות ג'. וגם במוצאי תשעה באב אין צריך להוסיף, אבל בין השמשות מוצאי תשעה באב פשיטא דאסור. אשל אברהם שם, משנה ברורה שם. ועיין לקמן סימן תקס"ב סעיף א':
(י) שם הגה: ומותר ברחיצה וכו' — ואם קיבל עליו התענית מבעוד יום אסור, כמו שכתבנו לעיל אות א', יעו"ש. ואם שבת ערב תשעה באב והבדיל מבעוד יום, חלה עליו התענית ואסור לאכול, וכן בחול אם התפלל ערבית מבעוד יום. הגהות רבי עקיבא איגר, פתחי עולם אות ב':
(יא) שם בהגה: ומיהו בחול נוהגין לחלוץ וכו' — קודם שהולכים לבית הכנסת. דרשות מהרי"ל הלכות תשעה באב בסדר התפילה. מגן אברהם ס"ק ה'. ובין הגויים יש לומר חולצין בבית הכנסת, ולא יגע בהם, ועל כל פנים קודם בין השמשות. אשל אברהם אות ה':
(יב) שם בהגה: ואם הוא שבת חולצין לאחר ברכו — דאסור שום סימן אבילות בשבת. ביאורי הגר"א, משנה ברורה אות ו':
(יג) שם בהגה: חולצין לאחר ברכו — ויזהר שלא יגע בהם בידיו. מגן אברהם ס"ק ו'. וצריך נטילה או נקיון באין לו מים אם נגע במנעל. מחצית השקל. ועיין לעיל סימן ד' סעיף י"ח בדין החולץ מנעליו וסעיף כ"ב ובדברינו לשם בס"ד:
(יד) שם בהגה: מלבד שליח צבור שחולץ קודם ברכו — מפני טירוף התפלה. דרשות מהרי"ל שם, ביאורי הגר"א, באר הגולה, משנה ברורה אות ז: