סעיף א עריכה
א) סעי' א'. ספק חשיכה והיא ביה"ש וכו'. בשיעור ביה"ש נתחבטו בו קמאי ובתראי והגו"ר בתשו' כ"י כתב שהעולם נהגו בכל גלילות ישראל כס' הגאונים (והם רבי' שרירא גאון ורב האי גאון ורבי' נסים גאון כמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ו) ובמו"ש בכדי שהות שנים שלשה מילין מדליקין. ומהר"ל ן' חביב פ"ב דקידוש החדש ייחס דעה זו להרי"ף והרמב"ם והרא"ש וגם דברי הנגיד רבינו אברהם בן הרמב"ם כסברה זו כמ"ש מהר"ם אלשקר בתשו סי' צ"ו. ברכ"י או' א' וכתב ומשמע דק"ל כס' הגאונים ואפי' תימא דהמחלוקת שקול אין בידינו לבטל המנהג עכ"ל. וכ"כ הרב גט מקושר בביאורו לתוספ' הרא"ם סוף הלכות כפור דק"ח ע"ב שמנהג העולם ע"פ ס' הגאונים שתכף אחר השקיעה מתחיל זמן ביה"ש שהוא ג' רבעי מיל וסברה זו קרובה לדעת ומנהגן של ישראל תורה היא ויש להם על מה שיסמוכו ומי שירצה להחמיר כר"ת (היינו במו"ש) תע"ב אך אין למחות ביד המקילין וכו' יעו"ש. והביאו המחב"ר או' ז' וכ"כ בשו"ת בתי כהונה ח"ב סי' ד' והביאו מחב"ר בק"א או' ב' יעו"ש. וכן הגר"א האריך והביא כמה ראיות לזה דביה"ש מתחיל מתחלת השקיעה דהיינו תיכף אחר שאין השמש נראית על הארץ יעו"ש. והמנהג עכשיו בינינו כס' הגאונים דוקא להחמיר דהיינו בהכנסת שבת ויוה"כ וכדומה על הארץ חושבין אותו לביה"ש ואחר ג' רבעי מיל לזמן זה חושבין אותו ללילה אבל לעניין מו"ש ויוה"כ ואכילת מצה בליל פסח וכדומה לכל דבר שצריך לילה ודאי אין חושבין אותו ללילה ודאי אלא עד אחר צאת ג' כוכבים בינונים והיינו כל מקום לפי מקומו ובמקומות הללו כמו א"י וסוריא וארץ שנער זמנו הוא כמו שני שלישי שעה אחר שאין השמש נראית עוד על הארץ. ועיין עוד לקמן סי' רצ"ג או' ה' וסי' של"א או':
ב) שם. והוא ביה"ש וכו' ואם נסתפק אם הוא בה"ש אסור. ב"ח. מ"א סק"א. א"ר או' א' ר"ז או' א':
ג) שם. אין מעשרין את הודאי. דתיקון מעליא הוא ואע"ג דק"ל כמ"ד כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש כמ"ש בסי' שמ"ב כתב ב"י היינו דוקא לדבר מצוה או שהיה טרוד וע"כ כתב דמותר לומר לעכו"ם ביה"ש לעשות כל מלאכה שהיא לצורך מצוה או שהוא טרוד ונחפז עליה יעו"ש. והביאו הט"ז סק"א וכתב ולפ"ז דגם בטבילת כלי באם הוא צריך לו לשבת ואין לו אחר דיכול להטביל ביה"ש אלא דיש היתר אחר דהיינו ליתנו לעכו"ם במתנה כמ"ש ביו"ד סי' ק"ך סעי' ט"ז וא"כ לא נתיר השבות אפי' ביה"ש עכ"ד. וכ"כ א"ר או' א' וה"ה דיכול להטבילו ע"י הערמה כגון ששואב בו מים לשתות או לאיזו צורך כמ"ש לקמן סי' שכ"ג סעי' ז' יעו"ש. ואם הוא סכין ומלוכלך מותר להטביל שידיח הסכין דהוי נמי הערמה ושרי. א"א או' ג' ועיין לקמן או' יו"ד:
ד) שם. אין מעשרין את הודאי אפי' מעשר דרבנן. א"א או' ב' ועיין לקמן סי' ש"ז או' קמ"ט. אבל יכול להפריש חלה בחו"ל ביה"ש דהויא דרבנן בלי סמך מהכתוב כדי שלא תשתכח תורת חלה. ב"ד סי' ק"ג. ברכ"י או' ג' אבל העו"ש או' א' כתב דאין להפריש חלה ביה"ש אם שכח להפריש מבע"י משום דאפשר שישייר מעט כדאמרינן חלת חו"ל אוכל והולך ומשייר ואח"כ מפריש. וכ"כ מ"א סק"ב. א"ר או' ב' תו"ש או' ב' וא"כ שבת ע"פ דא"א מותר ביה"ש. וכן חלת א"י באין לו מה יאכל בשבת שרי ביה"ש דשבות מצוה לא גזרו ביה"ש. א"א שם. ועיין לקמן סי' תק"ו סעי' ג' בהגה:
ה) שם. ואין מערבין ערובי תחומין. ואם עירב הוי עירוב. כמ"ש לקמן סי' תט"ו סעי' ב':
ו) שם. אבל מעשרין את הדמאי. דאין בו ודאי תיקון דרוב ע"ה מעשרין הן. לבוש. אבל בודאי חשיכה אין מעשרין הדמאי. ב"ד סי' ק"ג. פמ"א ח"א סי' ל' ער"ה או' ב':
ז) שם. וטומנין את החמין. בדבר שאינו מוסיף הבל כמ"ש רס"י רנ"ז אבל לשאר דברים דין ביה"ש כמו בשבת עצמה. מ"א סק"ה. תו"ש או' ו':
ח) שם. ומערבין ערובי חצירות. וה"ה שיתופי מבואות כמ"ש לקמן סי' שצ"ג סעי' ב' יעו"ש. וכן ערובי תבשילין. א"ר או' ז' בשם המרדכי:
ט) שם. ומערבין ערובי חצירות. בכ"מ פכ"ד כתב דערובי חצירות לא הוי מצוה אלא שאם נטרד ונחפז ולא עשה מבע"י מותר ביה"ש יעו"ש. והביאו מ"א סק"ו. אבל הער"ה בזה הסי' או' ג' ובסי' שמ"ב או' ב' כתב דאפי' אם לא היה טרוד ונחפז מבע"י מותר ביה"ש משום דע"ח נמי מצוה היא יעו"ש. ועיין לקמן סי' שס"ו סעי' י"ג:
י) שם. ומותר לומר לעכו"ם וכו' דאמירה לעכו"ם שבות ולא גזרו על שבות ביה"ש לצורך מצוה או שהוא טרוד ונחפז כמ"ש סי' שמ"ב ומה דאסור לעשר והטביל משום דלא מיקרי מצוה דאם לא יאכל ולא ישתמש בכלי ליכא חיוב ומה דלא הוי נחפז משום שיש לו מאכלים וכלים אחרים משא"כ בשאין לו י"ל דשרי. לב"ש. ובשאין לו אחר ומטביל ביה"ש יברך ג"כ. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' ג' דאם אפשר ליתנו מתנה לעכו"ם או להטבילו ע"י הערמה אין להטביל ביה"ש אפי' אין לו כלי אחר יעו"ש:
יא) שם. להדליק נר לצורך שבת. והיינו אפי' לאחר אכילה דבשבת עצמה אסור לכ"ע כמ"ש סי' רע"ו סעי' ב' ביה"ש שרי כיון דאיכא מצוה משום שלום בית כמ"ש סי' רס"ג תו"ש או' ח' וכשמדליק עכו"ם כתב הר"ז בסוף סי' זה שתברך עליהם אבל בסדה"י כתב שלא תברך עליהם. ונראה כיון דיש פלוגתא בזה יש להרהר הברכה בלבה:
יב) שם. להדליק נר וכו' וכן מותר לומר לעכו"ם ביה"ש להדליק נר ביום שמת בו אביו דמאחר שהעולם נזהרין בו חשבינן ליה כלצורך גדול. רש"ל בתשו' סי' מ"ו. ט"ז סוף סי' זה. מ"א סק"ו. י"ל דהותר אפי' להרבות נרות דהא מיקרי צורך שבת ובפרט להדליק ב' נרות דהעולם נזהרין שלא לפחות מב' נרות אחד נגד זכור ואחד נגד שמור י"ל דהוי כמו נר יא"צ. הגרע"א:
יג) שם. שהיא לצורך מצוה וכו' וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה מותר ג"כ לצורך אורחים כמ"ש לקמן סי' של"ג סעי' א' בהגה יעו"ש:
יד) שם. או שהוא טרוד וכו' פי' דבר שאם לא יעשה אותו יהיה מצטער בשבת ודוקא מעניני אכילה ונר ומלבושים לשבת אף שיכול להיות זולתם אבל אם הוא עסק גמור לחול שאין בו שום צורך שבת לא התירו אם לא לצורך גדול והפסד מרובה. רש"ל בתשו' שם. א"ר או' ה':
טו) שם הגה. וכן מי שקבל עליו שבת וכו' יכול לומר להדליק וכו' פי' אפי' נר של רשות וכל דבר שהוא של רשות אבל נר של מצוה אפי' כבר קיבל עליו שבת יכול לומר ביה"ש לעכו"ם להדליק עו"ש או' א' וכ"כ מ"א סק"ז:
סעיף ב עריכה
טז) סעי' ב'. יש אומרים שצריך להוסיף וכו' זהו סברת הרי"ף והרא"ש ורוב הפו' המפורסמים אכן הרמב"ם סבר דאין תוספת לשבת כלל ואפי' מדרבנן ליכא כמבואר בב"י כמבואר בב"י ומשו"ה כתב זה בש"ע בלשון יש אומרים. מיהו הרדב"ז בשו"ת ללשונות הרמב"ם סי' קי"ג וסי' רס"ח כתב דגם דעת הרמב"ם שיש תוספת לשבת והאריך בזה יעו"ש. והביאו מחב"ר או' ו' ותוספת זה דרבנן וי"מ שהוא דאורייתא לבוש. אבל הא"ר או' י"ב כתב לכ"ע דאורייתא יעו"ש. ולדעת הסוברים דצריך להוסיף מחול על הקודש גם ביו"ט יש תוספת מן התורה לדעתם וכ"ה דעת התו' בכתובות דף מ"ז ע"א ד"ה דמסר יעו"ש. כס"א או' א' וכ"כ התו"ש או' יו"ד. וגם הנשים חייבות בתוספת שבת ויו"ט. כ"כ התו' שם. וכ"כ המש"ז סי' תר"ח או' א' יעו"ש:
טוב) שם. שצריך להוסיף וכו' וכתב הרב המגיד דתוספת שבת הוא בעשה ואינו בלאו וכרת יעו"ש. עו"ש או' ב' וכ"כ התו"ש שם:
חי) שם וזמן תוספת זה מתחילה השקיעה שאין השמש נראית וכו' כלומר שאינו נראה בכחו כמאז מפני שהתחיל לכנס ברקיע. עו"ש שם. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' א' דבשיעור ביה"ש משעה שאין השמש נראית עוד על הארץ יעו"ש. וא"כ התוספת צריך להיות בזמן שעוד שהשמש נראית על הארץ וכן עמא דבר:
יט) שם. וזמן תוספת זה וכו' ועיין בתפארת ישראל ברכות משנה ב' אחד מאנשי אייראפא שנסע לאמריקא או להיפוך וידוע שב' מדינות הללו אחת מונחת על פני כדור הארץ מצד א' והאחרת ממולה ממש מתחתיה וא"כ כשמקדשין שבת באייראפא הוא תחלת עש"ק באמריקא. ובא א' לנארדפ(א) שנקודת מקומו הוא בין ב' המדינות האלו היאך להתנהג לעניין שבת ולענין ק"ש ותפלה יעו"ש. ועיין בכעין זה בשו"ת אבן יקר"ה סי' י"א והעיקר בזה שיקדשו ב"י את השבת כפי המקומות אשר הם בו ואולי ע"ז רמזה תורתנו הקדושה בכ"מ שנאמר אצל מועד ושבת בכל מושבותיכם. א"ח או' ו' וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ע"ו בענין השבת שיש חילוק גדול בין שוכנים במזרח העולם לשוכנים במערב ונמצא מה שהוא לאלו שבת לאלו חול מונה כל אחד במקום שהוא יעו"ש. וכ"כ בשו"ת שו"מ מ"ד ח"ב סי' קנ"ד יעו"ש. ועיין עוד מזה בדברינו לסי' דש"מ בס"ד:
ך) שם בהגה. מפלג המנחה ואילך וכו' דהיינו שעה ורביע זמניות קודם הלילה כמ"ש לעיל סי' רל"ג סעי' א' בהגה. ועיין בדברינו לשם או' ז' ואו' ח' ודוק:
כא) שם בהגה. מפלג המנחה ואילך וכו' ואם קבל קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום. רי"ו ה' יוה"כ. ומיהו כיון די"א דחשבינן מתחלת השקיעה לכתחלה יש להחמיר שלא לעשות מלאכה. מ"א סק"י. תו"ש או' י"ב ור"ל כיון דאיכא דסברי דביה"ש מתחיל מתחלת השקיעה דהיינו משעה שאין השמש נראית על הארץ אם קיבל משעה ורביע זמניות קודם שאין השמש נראית על הארץ יש להחמיר שלא לעשות מלאכה אבל בקיבל קודם לזה משמע אפי' משום חומרא ליכא. ועיין לקמן סי' רס"ג סעי' ד':
כב) ודע שכתב הלבוש בסי' רס"ג בהגה דמי שקיבל עליו שבת קדום חשיכה דיכול לעשות התרה שהרי איסור זה אינו עליו אלא משום נדר בעלמא יעו"ש. והביאו המש"ז שם או' ג' וכתב דהיינו אם קבלו מפלג המנחה עד התחלת השקיעה דהוי מדרבנן אבל מתחל השקיעה דהוי ד"ת אינו יכול להתיר יעו"ש. מיהו הא"ר שם או' ל"ח כתב על דברי הלבוש הנז' דצ"ע לדינא אי מהני התרה יעו"ש. וכ"כ המש"ז שם דצ"ע. וכ"נ מדברי המ"א שם ס"ק ל"א דלא מהני התרה יעו"ש. וכ"נ לפי דברי האר"י ז"ל דקבלת שבת היא באמירת באי כלה דשם הוא קבלת נרנח"י דנפש כמ"ש לקמן או' כ"ז וא"כ כיון דנעשה מעשה בגופו שקבל קדושת שבת אינו יכול להתיר אבל אם לא קבל באמירת באי כלה אלא רק בפה לחוד שאמר הרי הוא מקבל שבת נראה שיכול להתיר:
סעיף ג עריכה
כג) סעי' ג'. ומי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש וכו' והנכון להדליק שליש שעה קודם שקיעת החמה דהיינו במקום שהחמה שוקעת עשרה דקים פחות מהי"ב שעות יש להדליק בי"א וחצי ובמקום ששוקעת פחות שליש מהי"ב צריך להדליק בי"א ושליש. רו"ח או' ב' וכ"כ הפתה"ד או' ג':
כד) שם. ואם הוא יום המעונן וכו' וה"ה כשיש לו מורה שעות שהולך בטוב ויודע עי"ז אימתי שהוא זמן השקיעה יכול לסמוך עליו אבל אם הוא מקדים או מאחר לא ידליק אלא א"כ יודע בודאי שעדיין השמש על הארץ ואם ספק ידליק ע"י עכו"ם:
סעיף ד עריכה
כה) סעי' ד'. אין מערבין וכו' משמע אפי' לדבר מצוה אסור דהא טמינה לצורך מצוה היא ואסור דגרע מביה"ש. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט' ודוקא שבות ע"י עצמו חמור בקבלת שבת יותר מביה"ש בלא קבלו אבל אמירה לעכו"ם במקום מצוה אפי' קבלו שבת מותר. א"א או' י"ב. ומיהו עיין לקמן סי' שצ"ג סעי' ב' דשם סתם הש"ע להתיר שבות ביה"ש אפי' בקבל שבת יעו"ש. ועיין לעיל או' ט"ו:
כו) שם. ואין טומנין וכו' וה"ה דאסור ליכנס למרחץ אפי' להזיע. ברכות כ"ז ע"ב. מ"א שם. א"ר שם:
כז) שם. ולדידן הוי אמירת מזמור וכו' ובמדינות אלו (ר"ל במדינות אשכנז) אין נוהגין לומר מזמור בכניסת השבת לכן עניית ברכו הוי קבלת (שבש) [שבת]. ד"מ או' ב' ועתה נוהגין לומר מזמור שיר וכו' ואפ"ה אין מקבלין שבת ועושין כל מלאכות עד ברכו דמעיקרא הכי קבלו עלייהו וכ"מ בב"ח סי' רנ"ז. מ"א ס"ק י"ג. אבל הא"א או' י"ג כתב דהמנהג עתה מיד שאומר מזמור שיר קבלו שבת עלייהו הצבור ואסורין בכל המלאכות אעפ"י שעדיין יום גדול הוא. וכ"כ הלב"ש. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' שכתב דבאמירת באי כלה מקבל תוספת הנפש מבחי' קדושת הלילה הוי קבלת שבת באמירת באי כלה וא"כ משאמר באי כלה אפי' שעדיין היום גדול נאסר בעשיית מלאכה וגם אסור לטעום כלום עד שיקדש כמ"ש לקמן סי' רע"א סעי' ד' יעו"ש:
כח) שם ולדידן הוי אמירת מזמור שיר וכו' ולפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' צ"ל תחלה מזמור לדוד הבו לה' וכו' שיש בו ג"פ הבו וז"פ קולות. וג"פ הבו הם כנגד חב"ד דעולם העשייה העולים עתה בנה"י דיצירה ובג' קולות הראשונים עולים חג"ת דעשיה במקום חב"ד דעשיה. ובג' קולות אחרים עולים נה"י דעשיה במקום חג"ת דעשיה ובקול האחרון עולה מלכות דעשיה במקום הנה"י. ואח"כ אומר ג"פ באי כלה. באי כלה שבת מלכתא. והוא להעלות חב"ד דיצירה לנה"י דבריאה. וצ"ל ב"פ באי כלה הראשונים בקול רם לפי שהם כנגד חכמה ובינה דיצירה העולים. אבל בבאי כלה שבת מלכתא צריך לאומרה בלחש ולא בקו"ר לפי שהוה כנגד הדעת דיצירה שאינו מכלל העשר ספירות כנודע. ועתה באמרך ג"פ באי כלה תכוין לקבל תוספת קדושת הנפש. כ"כ בשער הכוו' ובסי' הרש"ש ז"ל ביאר הדברים דהיינו בפעם ג' כשאומר באי כלה שבת מלכתא יכוין לקבל תוספת קדושת נרנח"י דנפש. (ובאמירת באי כלה הא' יטה עצמו לצד ימין מפני שהוא כנגד החכמה שהוא לצד ימין. ובב' לצד שמאל. ובג' כנגד פניו) ואח"כ אומר מזמור שיר ליום השבת. והוא להעלות עולם הבריאה אל האצילות. וגם הוא ר"ת למשה כי בכל ע"ש חוזר מרע"ה לקחת אותם הארות של אלף חלקים שלו שנאבדו ממנו בעון העגל שעשו ישראל ולוקחם בסוד תוספת קדושת שבת ומחזיר לישראל אותם הארות שלקח מחלקם ואלו האורות נתנים לישראל בכל ע"ש בסוד תוספת קדושת שבת. וז"ס ישמח משה במתנת חלקו וכו' וגם תכוין באותיות למשה כי מרע"ה משתדל בכל ע"ש להעלות כל ניצוצי הנשמות הניתנים בעמקי הקלי' ואינם יכולין לעלות משם וכן הנשמות של בני אדם התחתונים שאין בידם מעט"ו והראוים לעלות בסוד תוספת שבת יורד מרע"ה וכמה רבות נשמות צדיקים עמו אשר בעוה"ב כל א' לפי בחינתו ומעלה את הנשמות של המתים ושל החיים כל אותם שאינם יכולות לעלות מעצמם:
ואח"כ אומר ה' מלך גאות לבש וכו' ובסידור הרש"ש ז"ל כתוב לאמר קודם ק"ש לשם יחוד בנוסח זה. לשם יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו. ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין. ואח"כ מתחיל מזמור לדוד הבו לה' וכו' ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ שאחר שאמרו כל סדר הנז' חוזרין לאומרו פ"ב ולהקיף התיבה שבבהכ"נ והוא כי מ"ש בשער הכוו' לחזור כל סדר הנז' ולאומרו בבית ולהקיף השלחן שמסודר עם הלחם לסעודת שבת וכו' הם חוזרים לאומרו בבהכ"נ ולהקיף התיבה. והוא כי באמירה הראשונה היה בבחי' אור פנימי ובאמירה שנית נגד אור מקיף וע"כ צריך לחזור ולאומרו בהקפה. ועיין עוד לקמן סי' רס"ב או' ל"א סדר קב"ש:
ואח"כ בעניית ברוך ה' המבורך וכו' יכוין לקבל תוספת קדושת הרוח שיש בו חמשה תיבות כנגד ה' בחי' נרנח"י דרוח. וצריך לענות אותו מעומד כמ"ש לעיל סי' נ"ו או' כ"ג יעו"ש. ואח"כ באמירת ופרוס עלינו וכו' יכוין לקבל תוספת נשמה וגם צריך לאומרו מעומד כמ"ש לעיל או' הנז' וכ"ז מבחי' קדושת הלילה וביום באמירת נשמת כל חי יכוין לקבל תוספת הנפש. ואחר אמירת אדני שפתי וכו' קודם שיתחיל ברוך יכוין לקבל תוספת הרוח. ובתיבת איה שאומרים בכתר בחזרת מוסף יכוין לקבל תוספת נשמה כמבואר כ"ז בשער הכוו' יעו"ש:
ודע דבענין תוספת הנר"ן שמקבלין ישראל בשבת כל אחד מקבל לפי בחינתו דאם הוא חכם המחכים לכל אדם מחכמה. ואם הוא מבין דבר מתוך דבר בתורה מבינה. ואם הוא חסיד מחסד. ואם הוא גבור ירא חטא מגבורה. ואם הוא איש תם מת"ת וכו' כמבואר בזוה"ק פ' פנחס דף רמ"ב ע"ב יעו"ש: