המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ועבר בה נקשה ורעב" - מוסב למעלה מה אמור בתחלת הענין ויסרני מלכת בדרך העם הזה ופירש מה הוא הדרך לא תאמרו קשר לקשר עשרת השבטים שיתקשרו עם מלכי מצרים ופירש את עונשן והיה למקדש וכשלו בם וכל העניין
"ועבר בה" - העובר באותה הדרך שעוזבים את הקב"ה וסומכין על מלכי מצרים
"נקשה" - מאורע קשה
"נקשה ורעב" - נלאה בצרות קשות ורעב כי קושי ומצור ומציק ורעב יבא עליהם בימי מצור שלש שנים שצר סנחרב על שומרון
"והיה כי ירעב וקלל" - בעגלים ובעלים שהיו עובדים להם
"ופנה למעלה" - לבקש מאת הקב"ה ולא ישמע כי יתחתם גזר דין וכן תירגם יונתן
"ועבר בה", שב להשלים נבואתו מה שיהיה בארץ אפרים בעת הגלות בשנת שש לחזקיהו. מצייר כי כולם יגלו, והאדם אשר יעבר בה בארץ יהיה איש "נקשה", שהקשה גופו לכל המאורעות הקשות וגם יהיה "רעב" כי תהיה הארץ שממה, "וכי ירעב והתקצף וקלל" את יומו "בשם מלכו ואלהיו", ולכל מקום אשר יפנה בין אם "יפנה למעלה" להסתכל שם, או אם:
ביאור המילות
"נקשה". קשה יום, קשה עורף, שסבל מאורעות קשות. והקשה אליהם וישלם:
"וקלל במלכו". לא נמצא בשום מקום קללה שאחריו ב' שיהיה הב' סימן הפעול, וע"כ באורו וקלל בשם מלכו, כמו ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו (ש"א יז), וחסר הפעול, ויקלל את יומו, או עצמו:
